סוכה - אורות מקיפים, מדברי ר' נחמן לכבוד ההילולא שלו
שלוש מצוות אדם נכנס אליהן כל גופו: סוכה, ארץ ישראל ומקווה
הסוכה היא בחינה של אורות מקיפים, היא מקיפה את כל האדם.
מהו אור מקיף? ומה המשמעות שלו? איפה אנחנו פוגשים אותו בחיינו?
אור מקיף, הגדרה: כשאני מבין שיש שם משהו אבל אני לא מבין אותו עד לסוף. כשאדם יודע שהוא לא יודע, הוא בעצם חש את האור המקיף. הוא יודע שיש משהו, אבל הוא לא יודע להסביר אותו.
לדוג': ילד בן עשר יודע פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק בחשבון. אם הוא ייכנס לאוניברסיטה ושם ידברו על נוסחאות ואסימפטוטות ונעלמים ומשוואות הוא יבין שיש שם משהו אבל הוא לא יבין כלום.
ראיתם פעם אדם שהתחדש לו חידוש? איך זה נראה?
הוא מתלהב, מגיע לחברים שלו ואומר להם. "בוא שמע חידוש שהתחדש לי..." הוא מספר בעיניים בורקות.
החידוש הזה, ההבנה הזו, היא אור פנימי. וההתלהבות שנובעת ממנה, אומר ר' נחמן, בוערת בעקבות התנועה שמגיעה מאור המקיף אל תוך השכל הפנימי. כי כל תנועה מולידה חום.
כל החיים אנחנו מטפסים במעלות ההבנה. כל פעם שאדם מבין משהו חדש ואז יש הבנה חדשה אחרת שהיא גבוהה ממנה שצריכה להיכנס. ואין מדובר רק בהבנה שכלית, אלא ממש בחינת דעת וחיבור.
ויש אדם שמתלהב מחידוש, שבשביל האחר זה כבר לא חדש בשבילו.
לדוג' אם יש איזה סיפור מעורר התפעלות, בפעם הראשונה שאדם שומע את זה הוא מתלהב ומתפעל. אם בעוד שבוע יבוא אדם ויספר לו - "שמעת מה קרה? היה כך וכך..." יאמר לו האדם השני - "כן כבר שמעתי". ואם זה אור ממש חזק, ייתכן שהאדם ימשיך ויתפעל ממנו. וישמח שיש אחרים שמתפעלים ממנו על אותו דבר.
אומר ר' נחמן (ליקוטי מוהרן, קמא, כא) - יש שני סוגי שכלים. יש שכל שאדם מגיע אליו על ידי הקדמות והבנות. ויש שכל שהוא שפע אלוקי. מגיע לאדם מלמעלה. והסוכה היא שכל שהוא שפע אלוקי. כי היא בחינת שסכה ברוח הקודש, כי רוח הקודש הוא שפע אלוקי.
נעשה ונשמע
המושג "נעשה ונשמע" הוא מובן נוסף שממחיש מהו אור מקיף, ואולי גם הנחיה מעשית כיצד להביא את הרעיון הזה לחיים אלינו.
יש בתורה מצוות שאדם לפעמים עושה ולא מבין למה הוא עושה אותם. "חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה". עבודת האדם היא לעשות את המצוות בלי להבין, ועם הזמן הוא צריך גם להסביר לעצמו למה הוא בעצם עושה את זה. כשאדם מוצא הסבר הוא הופך את זה לאור פנימי, להבנה שהוא מחובר אליה.
בתור רב צבאי, ובכלל בתור דתי בצבא, הייתי צריך הרבה פעמים להסביר לאנשים הרחוקים מתורה ומצוות למה אני מתנהג בהתאם להרגלים הדתיים שקיבלתי מהבית. מה התורה אומרת על... בדרך כלל הייתי משתדל להסביר הכל. כשהייתי מגיע להלכות עירוב בשבת, הייתי מתחמק ואומר למי ששאל - "עזוב, תשאל על דברים אחרים אחר כך נסביר לך גם את העירוב" אבל עם הזמן הבנתי שאני לא יכול להשאיר אותם בלי הסבר. כי אז זה בכלל מעצבן אותם, לפעמים יש דרישות ואני צריך עזרה בלהשיג חוטים או רפסודות.
אז חיפשתי הסבר שהתחברתי אליו וגם אנשים מהעולם שבחוץ יבינו אותו.
ההסבר היה: ביומיום אנחנו מנהלים משא ומתן עם אנשים. חושבים איך לייצר לעצמנו כמה שיותר רווחים בהכי פחות מחיר. המשא ומתן מגדיל את מרחב החיים שלנו.
יום השבת הוא יום של מנוחה, ולכן התורה אומרת קבע תחום למרחב החיים שלך. מרחב שבמהלך השבת אתה כבר לא תשאף להרחיב מעבר לגבול שלך.
גם עם ישראל בזמן קבלת תורה אמרו - קודם כל "נעשה". בחינת אור המקיף. שיש בזה אמונה שמה שניתן לנו משמים הוא טוב לנו. ואחר כך "נשמע" ננסה להבין מה זה אומר.
שני דרכים להוליד אור פנימי מאור מקיף
ר' נחמן מחדש שיש שני דרכים שבהם אדם יכול להוריד את האור המקיף לאור הפנימי.
הדרך האחת - על ידי קדושת שבעה פתחי הפנים: פה - אחד, עיניים - שניים, אוזניים - שניים, נחיריים - שניים. הפה - להיזהר משקר, האף - שיהיה יראת שמים כי האף הוא בחינת "והריחו ביראת ה'", האוזניים - אמונת חכמים שיקשיב לדברי הצדיקים, העיניים - שלא יראה רע.
והם כנגד שבעת ענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל. ושבעת הנרות שיאירו פני המנורה. כי פני האדם הם כמו המנורה.
הדרך השניה - צעקה בתורה ותפילה. כי יש פעמים שאדם לומד תורה אבל לא מבין אותה, ולא מצליח להוליד ממנה הבנות. ותורה כזו נקראת "עיבור" כי היא נעלמת. והדרך להוליד את התורה זה בצעקה בתפילה - כמו שכתוב "שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות" והצעקה שלנו היא כמו צעקת השכינה, שעל זה נאמר "צור ילדך תשי". כי בשעת הלידה היולדת צועקת ואז יש לידה.
ר' נחמן מבאר על פי רעיון זה שני מאמרי חז"ל נוספים. אחד בהלכות סוכה והשני באגדה.
הלכות סוכה - סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה, מכיוון שאדם מנסה להבין הבנות שאינם במדרגתו. ועל זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש.
אגדת חז"ל - מלמד שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו. כי כל אחד לפי מדרגתו מתלהב מחידוש שלא ידע קודם. ומי שידע מהחידוש הקודם זה כבר לא מלהיב אותו באותו אופן. לכן כל צדיק נבער ונכוה מחופה של חבירו. כי ממה שחבירו שבדרגה גבוהה ממנו צריך להתכסות ולחפות את עצמו מאור מקיף גבוה יותר, הצדיק שלמטה ממנו נכווה מעצם הכיסוי הזה כי בשבילו זה יותר גבוה.
רעיון זה האחרון מביא אותנו למדרש חז"ל במסכת עבודה זרה. כמו שכתוב בדרשה שבקישור הזה.
תגובות