בעניין תפילה על החולה מצאנו שתי גמרות שלכאורה סותרות.
אִילָן שֶׁמַּשִּׁיר פֵּירוֹתָיו סוֹקְרוֹ (וְצוֹבֵעַ אוֹתוֹ) בְּסִיקְרָא וְטוֹעֲנוֹ בַּאֲבָנִים בִּשְׁלָמָא טוֹעֲנוֹ בַּאֲבָנִים כִּי הֵיכִי דְּלִיכְחוֹשׁ חֵילֵיהּ אֶלָּא סוֹקְרוֹ בְּסִיקְרָא מַאי רְפוּאָה קָעָבֵיד.
כִּי הֵיכִי דליחזייה אִינָשֵׁי וְלִיבְעוֹ עֲלֵיהּ רַחֲמֵי כִּדְתַנְיָא {ויקרא י"ג:מ"ה} וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְרַבִּים וְרַבִּים יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים
הַאי מַאן דַּחֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא לְגַלֵּי, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתָּרַע מַזָּלֵיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לְגַלֵּי. כִּי הָא דְּרָבָא, כִּי הֲוָה חֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא מְגַלֵּי מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: פּוֹק אַכְרֵיז: ״רָבָא חֲלַשׁ״. מַאן דְּרָחֵים לִי – לִבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי, וּמַאן דְּסָנֵי לִי – לִחְדֵּי לִי. וּכְתִיב: ״בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ פֶּן יִרְאֶה ה׳ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ״ (משלי כ״ד:י״ז-י״ח).
ועוד נאמר בפרשת וירא:
״וישמע אלקים את קול הנער״ (בראשית כא, יז) לגבי ישמעאל, ופירש רש״י: ״מכאן שתפילת חולה יפה מתפילת אחרים עליו״
הדר זקנים בראשית כ"א:י"ז
וישמע אלהים את קול הנער – מכאן שתפלת החולה נשמעת תחלה. וא"ת והא אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורין. וי"ל תפלה שאני.
ר' אליהו מזרחי בראשית כ"א:י"ז
מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים. ב"ר והא דאמרי' בפרק קמא דברכות ולוקי רבי יוחנן לנפשיה ומשני אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים צ"ל משום דלא מצי מכוין אבל במצי מכוין טפי עדיף:
ברכות ה:
רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים
עין אי"ה על הגמרא שם: (ועיין הרבי מליובאוויטש שהוא עצמו לא היו לו ילדים, והיה מתפלל על אחרים שיהיו לו ילדים)
לפום ריהטא היה נראה, דסוגיא דהכא דברים אחדים היא עם סוגיא דפרק כיסוי הדם (חולין פ"ו ע"א), דפריך ורבי חייא מי נפיל ליה יאניבא בכיתניה, ומשני כי מהני זכותייהו אדעלמא, אדידיהו לא מהניא, כדרבי חנינא שבת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. ולפ"ז יקשה שהי' ראוי לתרץ ג"כ בלשון זה, דכי מהני זכותא אאחריני.
אמנם נראה ששני דברים הם במה שמגיעה טובה לעולם ע"י הצדיקים, הטובה האחת היא מצד הזכיות, ודבר זה הדין נותן שיועיל לאחרים, שבזה זכיות הצדיק מתרבות על מה שהוא מטיב לבריות, שבזה גופו הוא גומל חסד ועושה טוב, ומסתבר שלא יועיל לדידי' כדי שלא ינוכה מזכיותיו.
אבל ההטבה השני' היא מטעם כח השלטון של צדיק, שהקב"ה מסר שלטון לעושי רצונו, שיעשה רצונם במאמרם. ודבר זה הוא מצד עצם כח מעלת גדולת הצדיק, שכל כחות הבריאה נכנעים למאמרו. ודבר זה לא מסתבר לחלק בין דידיה לאחריני, כי אין זה מטעם גמול כי אם כטבע בנפש הצדיק. ע"כ צריך להשיב כי אין חבוש מתיר עצמו.
וזה הטבע לא נתנה כ"א לגזור בדבר שאינו נוגע לו, להציל אותו מרעה שנתון בה, דע"ז צריך דבר מלך שלטון של צדיק אחר מבחוץ.
(מסכת בבא בתרא קטז ע"א):
כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים
בספר ויצבור יוסף כתב: מעשה באחד שחלה במחלה הידועה, ואמר לו האדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זצוק"ל שאם ישמיד את הצילומים, ויבקש מהרופא המטפל בו שלא יגלה דבר זה לאף אדם, יתרפא בעזרת השם, וכך עשה והתרפא. אך לפעמים עדיין היה חש בכאבים, אמר לו הרב, כיון שהרופא יודע מזה, לכן פעמים יש לו כאבים, אבל כשימות הרופא, יפסקו גם הכאבים. וכך היה, שלאחר שמת הרופא, לא הרגיש כאבים כלל. והטעם בזה, כי לא תמיד עושים בשמים נס גלוי, ולכן כאשר השמיד את המסמכים, ובטח בהשם יתברך, התרפא, שאז כבר הנס אינו גלוי לעין כל. ובספר שומר אמונים כתב, שאם נדמו לאדם איזה מיחושים, לא יספרם לשום אדם. וזוהי סגולה שיתבטל החולי מאליו. (ד פז)
מעשה באדם שחלה במחלה קשה ונזקק לניתוח דחוף בחו"ל. כאשר בא לבקש ברכה מהגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל, שאל אותו האם לספר להוריו על דבר המחלה, דבר שבוודאי יגרום להם לדאגה וצער. דעתו של הרב היתה נחרצת: "עליך לספר להוריך את האמת! אולי יכול אתה להמעיט מהם בחומרת המצב, אך עליך לספר על המחלה ועל סכנת החיים הכרוכה בה. חשוב מאוד לספר להם, כדי שיתפללו עליך ויעתירו עבורך. בפועל אמנם אינם יכולים לסייע לך במאומה, אולם עליך לדעת, כי לתפילה של אבא ולדמעה של אמא יש כוח גדול ורב בשמים! על התפילות האלו אסור לך לוותר בשום פנים ואופן!" ("אורחות הבית" עמוד רו)
אפשר לחלק ולומר:
אם הסיפור על החולי לאחרים קובע עובדה בעולם, אז זה יוצר סוג של תווית מסוימת ומקבע את התפיסה שהאדם חולה. זה מה שאומרת הגמרא 'עין הרע' שביום הראשון לא לקבע מציאות ומצב כזה.
אבל אם החולי ממשיך אז כנראה שיש פה משהו רציני יותר ואז יודיע צערו לחבריו וחבריו ידאגו עליו ויצטרפו יחד לבקש עליו רחמים.
מדוע המצורע לא מתפלל על עצמו?
ולפיכך הצרעת בסוד לבן הארמי היא באה: והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ב, ו). המבין זה יבין סוד הצרעת, שהיא סימן הסגר עולם הרחמים, ולפיכך תרגום צרעת סגירו; מצורע מוסגר אפשר שיבוא לידי מצורע מוחלט, ואפשר שייטהר. וזהו הסוד הגדול. והצרעת בא על ידי לשון הרע, והכול מבואר, כי הכול נמשך ממקום נחש הקדמוני והוא הגורם להסגר שערי רחמים. ואם יש מלאך מליץ אחד מני אלף, גורם להיפתח עולם הרחמים שנסגר, ואז מצורע מוסגר אפשר שלא יבוא לידי החלט; ואם אין עליו מליץ, נעשה מצורע מוחלט:
תגובות