*בסך הכל אני די בסדר*
חייו של אדם יהודי, שומר תורה ומצוות ברמה כזו או אחרת מתנהלת בדרך כלל על שמירה של *שגרת חיים יהודית:* תפילות, ברכות, שבת, חגים, צדקה, חסד.
במהלך ההתנהלות בשגרת החיים היהודית, *אדם יכול לומר לעצמו: זה די קשה לקיים את כל ההלכות אז "בסך הכל אני די בסדר"*.
אני שומר שבת, זה מספיק.
אני מניח תפילין כמעט כל היום וקם לתפילת ותיקין, זה מעולה!
אז "בסך הכל אני די בסדר"
על הפסוק בפרשה: "כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת..." (ח, א)
מעיר אור החיים הקדוש את תשומת ליבנו *לתפיסה משנה חיים*, למודעות שוברת שגרה, וכך הוא כותב בחריפות גדולה:
> האיש משה הבין היטב את נפש האדם, כי רוח אחת *(=מחשבה משותפת לכולם) יכולה להטעות את כל סוגי האנשים*, קטנים וגדולים, *והיא* סולם *(=גורמת להתדרדרות קבועה) להמעיט מעבודת ה' ולצאת מדרך החיים!!* והוא – *שכאשר אדם מקיים שתיים או שלוש ממצוות ה' הבאות לידו*, ואפילו אם יחזיק בכמה מצוות ה' בקביעות ובזריזות – *נולדת בו מחשבה רעה להתעצל בשאר המצוות שיזדמנו לו*. ומה גם (=ובפרט) אם בידו כמה וכמה מצוות, וזה גורם לו סיפוק והסתפקות מקיום המצוות האלה, ומוותר על שאר המצוות. *והנגע הזה מתפשט מאוד, במיוחד בלב ההולכים בתורת ה'*, שמזלזלים במצוות הקלות *כשהם רואים את עצמם שהם לומדי תורה ומקיימים את רוב המצוות*. וזהו מה שגורם ייסורים לאנשים, ממעט את כבודם, מרבה את צערם.
(דבריו במעט תרגום להיום)
דבריו המטלטלים של אור החיים הקדוש מכוונים אותנו *למוכנות תמידית* לקיום כל רמ"ח מצוות עשה.
וכפי שכותב בסוף דבריו על המילים בפסוק "תשמרון לעשות":
> שיהיה האדם *יושב ומצפה* מתי תבא לידו המצוה לעשותה.
*החיבור לתורה, מתוך רצון*, חשק וציפייה להיות מוכן ומזומן *לחטוף כל אחת מרמ"ח מצוות עשה ולקיים כל שס"ה מצוות לא תעשה* – היא זו שנותנת חיים רוחניים אמיתיים לאדם.
"כל המצווה" כל המצוות הן כגוף אחד ולא נרצה לוותר על אף אבר וחלק מהתורה.
תגובות