שביעי של פסח - מידת הביטחון

איזו מדרגת ביטחון גדולה יותר, זו של החזון איש או זו של הסבא מנובהרדוק?

מפורסמת בין ספרי מחשבת ישראל מחלוקתם של שיטת הביטחון של החזון איש מול שיטתו של הסבא מנובהרדוק - ר' יוסף יוזיל הורוביץ.

חזון איש אמונה וביטחון פרק ב', אות א':

"טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון... נסתובבה במושג חובה להאמין – בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה – כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחשש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. אין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע... אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית'"

הסבא מנובהרדוק ״מדרגת האדם" עמ' רכב

סיפורים על הסבא מנובהרדוק:

הבדלה בתוך בהלה

בשנה האחרונה לחיי הסבא, המלחמה התנהלה בשיא תוקפה, אך בביתו של הסבא, כאמור, התנהלו החיים כסדרן. פעם אחת, במוצאי שבת, רצה הסבא להבדיל כשהכוס כבר היתה מונחת בידו, ולפתע פרצה לעיירה קבוצת פורעים, וברחוב נשמעו מטחי יריות כבדים, שלא פסחו אף על חצרו של הסבא, ואט אט התקרבו הפורעים לביתו, ובני הבית מיהרו להסתתר.

אך הסבא כדרכו בקודש לא זז ולא נע, מלא בטחון בקב"ה, שהפורעים לא יגעו בו לרעה, המשיך לעמוד כשכוס ההבדלה בידו, והמתין לעת שיוכל להבדיל.

כעבור כמה רגעים, הוא הבדיל על הכוס בשלווה. תלמידיו העידו שקולו היה רצוף וגופו היה רגוע ואף טיפת יין אחת לא נטפה מן הכוס.

נר הביטחון

ום אחד יצא הסבא מנובהרדוק ליער הסמוך להתבודדות ולעשות חשבון נפש, ומצא בנבכי היער בקתת עץ עזובה, שבשעתו התגוררו בה חוטבי עצים, ובתקופת סיום עבודתם זנחו אותה.

שָׂשׂ הסבא מנובהרדוק על המציאה, תיקן אותה כפי הצטרכותו, הביא אליה ספרי מוסר, והפך אותה להיות עבורו בקתה להתבודדות.

מפעם לפעם, כשביקש להתעלות ולערוך חשבון נפש, להתוות דרך - באין מפריע, היה נוטל את טליתו ותפיליו ומסתגר בבקתה.

באחת הלילות, הדליק הסבא את הנר ולמד לאורו, ברגש עז ובהשתפכות הנפש, במשך כשלוש שעות, והנר דלק עד תומו וכבה, והסבא נותר בחשכה.

הזדקף הסבא והמתין, הן היה ברור לו שהוא סמוך על שולחנו של הקב"ה, ואביו שבשמים יודע שבנו שרוי בחשכה וזקוק לאור. בוודאי ידאג לו, והבין, שאין לו אלא להמתין.

לפתע, נפתחה דלת הבקתה הנמצאת באמצע היער, ואדם נכנס פנימה ובידו נר דולק, והנר בפמוט הציף את המקום באור במקום הנר שכבה, והאדם יצא בדממה אל החשכה.

הסבא לא הוגיע את מוחו מי הוא, האם אליהו הנביא, או מלאך ממרום, מה זה משנה מי השליח? העיקר המשלח - האבא הטוב שבשמים!

שב הסבא לשקוד על תלמודו עד אור הבוקר, וכשהבוקר האיר, כיסה הסבא את הנר, ושב לישיבה, ואז:

הציב אותו ליד מקומו כמזכרת: "נר הבטחון" – לזיכרון כיצד מידת הבטחון פועלת, בטחונו הביא לו נר ישר מן השמים כדי שהוא יוכל להמשיך ללמוד.

לימים פרצה בעיר שרפה, בתים שהיו עשויים מעץ וגגותיהם מקש, וכילו הכל באין מפריע, וברגעים אלו מיהרו בני הישיבה לפנות את ספרי התורה והתפילין וכל ספרי הקודש מפני האש שהתקרבה במהירות, ונשאו תפילה נרגשת וה' שומע תפילה, הרוח שינתה את כיוונה והאש דעכה.

בניין הישיבה ניצל עם כל הריהוט, אבל, מחמת החום הרב - הותך נר הבטחון. היה צער רב, מדוע איש לא נזכר לחלץ את הנר בטחון?

רק הסבא לא הצטער, ואמר:

"ה' נתן את נר הבטחון וה' לקחו" - כדי להורות לנו שהיננו זקוקים לו, כדי להתאזר בבטחון, וכולם זכרו את המסר, עד כמה הבטחון מתגמל.

שאלה דידקטית לדיון

איזו מדרגת ביטחון גדולה יותר, של החזון איש או של הסבא מנובהרדוק?

לכאו' יש נטייה לומר של הסבא מנובהרדוק, כי היא באמת מביאה לניסים היא מעל הטבע!

אמנם בפירוש מי מרום של הרב חרל"פ על המדרש בקריעת ים סוף, עולה שמדרגת הביטחון של החזון אי"ש גבוהה יותר. וכך מביא הרב חרל"פ

מי מרום הרב חרל"פ

וצריך להבין מה הפירוש כמים לים מכסים.

אמנם הענין הוא כך הנה כתוב "שרי יהודה רגמתם" (תהלים סח, כו) ואמרו במדרש בתחילה קפצו שבט בנימין לים ורגמו עליהם שבט יהודה באבנים והוציאו אותם מן הים והם קפצו תחילה ובראשם נחשון בן עמינדב, וצריך להבין המחלוקת בין יהודה לבנימין ומה היתה.

והענין הוא כך, דהנה ישראל נקראו "שארית יוסף" וכל מגמת זרעה של רחל להציל את ישראל, אולם יהודה מעלתם עליונה יותר שמגמתם למלאת רצון ד' גם אם לא ינצלו כמו חנניה מישאל ועזריה שענו לנבוכדנצר בין אם ישזיב בין אם לא ישזיב, והם משבט יהודה היו ככתוב בדניאל (ועיין מדרש תנחומא נח), וכמו כן בנימין קפץ לים בבטחון שיעשה להם ד' נס, רגמו אותם שבט יהודה וקפץ לים נחשון בכוונה בין אם ינצלו בין אם לא ינצלו,

שמחים לעשות רצון קונם אשר אמר להם דבר אל בני ישראל ויסעו.

דרך הקודש זה משיגים על ידי הים שאין לו שום פניה בקיום רצון ד' זולת עצם הקיום בלבד, וזהו "ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים", שאהבת דעה את ד' לא תהיה בשביל שום דבר ולא בשביל שום תקות תוצאת תועלת מידיעה זו כי אם אהבת עצם הידיעה שהוא החבור והדבקות אתו ית"ש, כמים לים מכסים כמו שירדו לים בלי שום תקוה להצלה אך ורק לקיים רצון ד' ומצוותו ית"ש.

ולכן היו המים להם חומה מימינם ומשמאלם, כי אלו חרב הים כולו הרי היתה העליה רוממה הלזו לקפוץ לים גם אם לא ינצלו, אבל אם המים להם חומה מימינם ומשמאלם הרי כל זמן שהותם במים היתה בכוונה טהורה למלאת ולקיים דבר ד' גם אם המים ינזלו עליהם.

נמצא שמדרגת מסירות נפש של האדם בלי לחשוב שינצל היא גבוהה יותר!

היישוב בין השיטות

נראה שאפשר ליישב בין שתי השיטות:

מצד האדם - עליו לחיות ולקבל עליו במסירות נפש את רצון ה' גם אם לא יינצל.

אך באמונה וביטחון של האדם עליו להאמין ולבטוח שמצד ה' וברצונו הוא יכול להושיע אותו גם בישועה שהיא למעלה מן הטבע שהרי הוא תקיף ובעל הכוחות ובעל היכולות כולם.