לפעמים אנחנו יודעים שיהיה טוב… אבל כשזה באמת קורה – אנחנו עדיין מתרגשים עד עומק הלב.
המגיד מדובנא שואל שאלה פשוטה:
עם ישראל עומדים על הים, ושומעים במפורש: *"התייצבו וראו את ישועת ה'"*. אם כך – למה כשהים נבקע הם כל כך מתפעלים ואומרים שירה? הרי הם כבר ידעו שהישועה תבוא!
כדרכו, הוא מביא משל:
עשיר שמלווה כסף לאנשים. יש כאלה שמחזירים בזמן – ועליהם הוא סומך. ויש כאלה שלא מחזירים, עד שהוא מתייאש ומוחל להם.
אם יבואו ויבשרו לו שמישהו מהאמינים יחזיר מחר – זה נחמד.
אבל אם יבשרו לו שמישהו שכבר התייאש ממנו עומד להחזיר – זו כבר שמחה גדולה ומפתיעה!
וכאן חוזרת השאלה:
עם ישראל הרי כן האמינו שה' יושיע אותם – אז למה ההתרגשות הגדולה?
כדי להבין זאת, ניעזר ברעיון עמוק של ר' בונים מפשיחסא.
הגמרא בפסחים אומרת "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", רבים מהפרשנים ניסו להבין ולהסביר מה ההשוואה בין קריעת ים סוף לפרנסה של האדם. אבל לר' בונים יש ביאור נפלא ומחודש:
"דהנה אצל הים לא עלה על דעת שום אחד מישראל, אשר יקרע להם הקב"ה הים, ויעברו בתוכו בחרבה, רק לכל אחד מישראל, היה אופן אחר להישועה, וד' הושיעם בישועה כזאת - אשר לא עלה על לבם כלל, כן הוא בענין הפרנסה, שהקב"ה זן ומפרנס לאיש, מהאופן אשר לא עלה על לבו מעולם"
('ישמח ישראל' שבת חוה"מ פסח אות קלח)
וזה המפתח:
עם ישראל אמנם האמינו שתבוא ישועה – אבל לא יכלו לדמיין איך היא תיראה.
וכשהיא הגיעה – בצורה כל כך מפתיעה, כל כך לא צפויה – הם עמדו נפעמים מול גודל הנס, ומתוך הפליאה הזו פרצה השירה.
זה נכון גם לחיים שלנו.
אדם יכול להאמין שיהיה טוב, לבטוח שהדברים יסתדרו –
אבל כשהישועה מגיעה בפועל, ועוד ממקום שלא חשב עליו בכלל – משהו בלב נפתח. מתעוררת השתאות, הכרת טובה, רצון לומר שירה.
והמסר לחיים:
לבטוח בטוב – אבל גם להשאיר מקום להפתעה.
כי הישועה לא רק *מגיעה* – היא גם *מפתיעה*.
וכשהיא מגיעה – לעצור רגע, להתפעל, ולהודות.
(מעובד בינה מלאכותית)
---------------------------------------------------
המגיד מדובנא מקשה על שירת הים
מדוע עם ישראל כל כך התפעלו מכך שנבקע הים ואמרו שירה, הרי ה' אמר להם במפורש שהוא יושיע אותם!
"התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום"
וכדרכו מביא משל להמחיש את השאלה.
עשיר אחד היה נוהג להלוות כסף לאנשים רבים. חלקם היו נוהגים להחזיר מיד וחלקם היו מחזירים לאחר זמן.
אלה שלא היו מחזירים היה העשיר מתייאש מהם ומוחק אותם מהרשימה - מוחל להם על ההלוואה.
אלה שהיו מחזירים בזמן, העשיר לא היה דוחק בהם בכלל.
יום אחד הגיע חבר של העשיר ומבשר לו בבשורה שאחד האנשים שרגילים להחזיר בזמן מתכנן להחזיר לעשיר כסף מחר.
האם בשורה זו תשמח את העשיר? ייתכן. אבל ברור שהוא לא יישמח כמו בשורה על מישהו שבדרך כלל לא מחזיר והיה מתכנן להחזיר למחרת.
כך גם בענייננו, אם עם ישראל בטוחים שה' יושיע אותם. אז כשקורית הישועה זה לא מפתיע! מדוע אם כן עם ישראל כל כך שמחו ואמרו שירה?
כדי להשיב על שאלה זו, נביא רעיון מר' בונים מפשיחסא על קריעת ים סוף.
הגמרא בפסחים אומרת "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", רבים מהפרשנים ניסו להבין ולהסביר מה ההשוואה בין קריעת ים סוף לפרנסה של האדם. אבל לר' בונים יש ביאור נפלא ומחודש:
"דהנה אצל הים לא עלה על דעת שום אחד מישראל, אשר יקרע להם הקב"ה הים, ויעברו בתוכו בחרבה, רק לכל אחד מישראל, היה אופן אחר להישועה, וד' הושיעם בישועה כזאת - אשר לא עלה על לבם כלל, כן הוא בענין הפרנסה, שהקב"ה זן ומפרנס לאיש, מהאופן אשר לא עלה על לבו מעולם" ('ישמח ישראל' שבת חוה"מ פסח אות קלח)
כמו שקריעת ים סוף הייתה ישועה מפתיעה, כך פרנסתו של אדם מגיעה באופן מפתיע. אדם לא יודע מאיפה תצמח הישועה ומאיפה תגיע אליו הפרנסה.
פירושו של ר' בונים, נותן ביאור גם לשאלה שפתחנו. עם ישראל אמרו שירה על הים למרות שידעו שתגיע ישועה, וזאת משום שישועת ה' כשהיא מגיעה היא מפתיעה ומפליאה אותנו עד כדי כך שאנו עומדים נפעמים מול גדולת ה' וישועתו וזה מביא אותנו לומר שירה.
וכך כל חייו של האדם, מלאים עליות ומורדות, וגם בירידות אדם בוטח בה' שיהיה טוב, ובכל זאת כשישועת ה' מגיעה אדם עומד נפעם ומופתע עד כמה גדולים מעשי ה'.
תגובות