פרשת כי תשא שאלות בפרשה

 שאלות

הכיור

1. מקומו של הכיור מעורר תמיהה - לכאורה אם הוא מכשיר לעבודת המזבח מדוע הוא נמצא בין האולם למזבח היה לו להיות לפני המזבח? (רש"ר הירש)

2. למה צריך כיור וכנו? כיור נחושת וכנו נחושת. לכאורה הכן משרת את הכיור?

3. מבנה הפרשיה נראה מעט מדורג. כלל: "ורחצו אהרון ובניו ממנו..." שני פרטים: "בבואם.. ולא ימותו או בגשתם..." וכלל סוגר המדגיש חלק מהפרט: "ורחצו ולא ימותו".

4. לכאורה היה צריך להיות: "בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה' ולא ימותו"!! למה ולא ימותו מופיע באמצע?

שמן המשחה

1. התורה מפרטת בפירוט רב את עניין שמן המשחה וצריך להבין מדוע?

2. הכלים נעשים קודש קודשים רק אחרי המשיחה.

3. מר דרור הוא 500, קנמון בושם הוא מחציתו של דרור 250. וקנה בושם בלי לציין שהוא מחציתו של הדרור אבל גם הוא 250. מדוע לא ציינו שזה מחצית מהדרור כמו שציינו אצל קינמון הבושם?

4. קדה 500. ומתבאר שכל המספרים הללו מידתם בשקל הקודש.

5. רוקח, מרקחת מעשה רוקח.. שלוש פעמים רקיחה!?

6. הציווי לבני ישראל לא לעשות גם כן שמן המשחה - חריג. למה לא הזכיר לא לעשות כיור? לא לעשות מזבח ושולחן ומנורה? למה דווקא לא לעשות כמו הבושם הזה?

7. "איש אשר ירקח כמוהו"

בשמים

1. מדוע כתבה התורה פעם נוספת את המילה 'סַמִּים'?

חטא העגל

1. כיצד עם ישראל שיצא ממצרים, ראה אבני ברד שיורדים מהשמים, ראה את קריעת ים סוף ושמע פנים אל פנים את ה' אומר לו 'אנוכי ה' אלוקיך" מקימים עכשיו עגל ואומרים "אלה אלוהיך ישראל..."?

2. שאלות צרור המור: 

יש לתמוה איך אהרן הסכים מיד לדבריהם. ולא חרד חרדה גדולה בקול מר?

3. ועוד אני שואל. אחר שהש"י ראה שאמרו קום עשה לנו אלהים ופרקו נזמי הזהב ונתנוהו לאהרן וישליכהו באש ויצא העגל ויבן מזבח ויאמר חג לה' מחר. למה לא אמר הדבר מיד למשה. ואולי משה ברדתו מן ההר יעכב עליהם. והשם לא עשה כן אלא המתין עד שהשכימו בבקר ויזבחו לו.

4. למה דווקא שור? 

רמב"ן - שור מהמרכבה.  

מי מנוחות - כי המצרים היו עובדים למזל טלה, והמזל הבא אחרי טלה זה שור. ערב רב שכנעו את ישראל שהמזל הבא שצריך לעלות זה מזל שור. 

בעבר דרשתי - שור הוא סימן כלכלי 'שוק שורי' זה שוק מצליח, בכניסה לוול סטריט בניו יורק עומד פסל שור מזהב, "כסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל")

5. אחרי שמשה מתפלל ומתחנן, ואחרי שה' עובר על פניו עם יג מידות ה' אומר למשה: 

וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כׇּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכׇל הָאָרֶץ וּבְכׇל הַגּוֹיִם וְרָאָה כׇל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ.

איזה נפלאות הפסוק מתכוון? הרי מתן תורה וקריעת ים סוף כבר עברו? (עיין רמב"ן)

ספורנו - נגד כל עמך אעשה נפלאת – כשיתפללו על ידי מדות הללו. (הפסוקים הקודמים)

אבן עזרא - רק עמך לבדך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ – שיצאתם משם, רמז לאותות שהיו במצרים, ולא בכל הגוים. וזהו: כי קרן עור פניו (הפסוקים שלאחר הפרשיה הקרובה)

חזקוני - הנה אנכי כרת ברית עמך, הוא שנאמר בסוף העניין: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל (שמות ל"ד:כ"ז) שצריכים היו ברית חדשה על ידי שהפרו ברית ראשונה והם התנאים הכתובים מתחילת שמר לך. (הפסוקים הסמוכים)

ובהמשך לשיטה זו עיין אור החיים הקדוש:

אור החיים שמות ל"ד:י"א

 ואולי כי לצד שעבדו ישראל את ע"ז לזה מתחכם ה' לרפא שברם במה שיצוררו את עובדי ע"ז ויקוו לאבדם ולהרחיקם בל קרוב אליהם על ידי זה יתכפר עונם ותתרצה תשובתם, והגם שעדיין לא הגיעו לארץ יועיל החפץ והרצון בזה לכפרה על הדבר,

אור החיים שמות ל"ד:י"ח

את חג המצות תשמור – טעם מצוה זו כאן לציון כי הן אלה תיקוני החטא שקודם כאומרם ז"ל (זוהר ח"ב מ'.) כי החמץ הוא בחינת אל אחר, ולזה צוה ה' ביתר שאת לשמור את הדבר, וצוה כאן על כללות המועדים, אולי כי לצד שנאמר בעגל (לעיל ל"ב ד') אלה אלהיך אשר העלוך וגו' וכל המועדים תלוים ביציאת מצרים, לזה חזר ה' על הדברים כדי שיקבלו עליהם הפרטים שיש נגדיות להם במשמעות מאמר הכפירה, וזה אחד מפרטי התשובה הצריכין,

הערות ספרותיות

נקודות למחשבה

כיוונים לתשובות

פתיחת הפרשה מציגה בפנינו רצף פרשיות קצרצרות: מעשה הכיור, הכנת שמן המשחה, הקטורת. 

האם יש חוט מקשר בין כל הפרשיות האלה או שזו עוד רשימה של פרטים? ומה זה אומר אלינו?

אם נתבונן במהות כל אחד מהפרשיות הללו נמצא ששלושתם הם הכנה לקראת משהו. 

הכיור וכנו יוצרים לכהן הכנה לכניסה למקדש. כהן שעובד בלי רחיצת ידיים ורגליים חייב מיתה.

ייתכן שמשום כך התורה מדגישה "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת", לכאורה הכן הוא רק משרת את הכיור? למה חשוב לשים אותו במעמד שווה לכיור עצמו? כיור נחושת וכנו נחושת!
המילה 'כן' רומזת להכנה לקראת, והתורה אומרת בזה מהות ההכנה לעבודה היא כמו תפקיד הכיור בעצמו. 

שמן המשחה - לכאורה היינו חושבים שמה שמקדש את הכלים זה העשייה של המצוות איתם, רק אחרי שמבצעים בהם את הפעולה הראשונה של המצווה הכלים נעשים קדושים ומזומנים לעבודת המקדש.

אמנם התורה כאן מלמדת אותנו שלפני העשייה עצמה יש גם את 'שמן המשחה', קידוש הכלים.

ואולי הפעולות הללו דומות - המים מקדשים את ידי הכהן העושה במלאכה, ואילו השמן מקדש את הכלים עצמם.

בשמים - אחד התפקידים המרכזיים של הקטורת במקדש היה בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים. אין הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים לפני שהקטורת היה מקדימה ומכינה את בואו. 

על רקע זה פירושו הנפלא של אור החיים הקדוש על הפרשה הסמוכה מיד לשלושת המצוות הללו, מצוות השבת מקבל אור נוסף. אור החיים הקדוש כותב על הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" שהמילה "שמירה" פירושה המתנה וציפייה לקראת הדבר שבא. עם ישראל מצפה וממתין ומחכה מתי השבת כבר תיכנס. הציפייה היא ההכנה לקראת. היא זו שמקדשת את הדבר בעצמו.

גם אנחנו עומדים שלושים יום לפני הפסח, מתכוננים ומנקים וכבר מחכים מתי כבר יגיע הפסח. מתי תגיע הגאולה. במהרה בימינו אמן!

פרשנים

2. מדוע כתבה התורה פעם נוספת את המילה 'סַמִּים'?

למניין הסממנים (כריתות ו ע"ב): אמר ר' יוחנן: י''א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא: מאי קראה? 'קַח לְךָ סַמִּים', תרי. נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, הא חמישה וסמים אחריני, חמישה הא עשרה. 'וּלְבֹנָה זַכָּה' חד, הא חד סרי.

אבן עזרא: "שם כלל, ואחר כן פרט: 'נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה'. 'סַמִּים' פעם אחרת, כאלו אמר: אלה הסמים 'וּלְבֹנָה זַכָּה' עמהם. 'בַּד בְּבַד יִהְיֶה', כל אחד לבדו, זה כמו זה, והנה הם ארבעה"