פרשת כי תשא - חטא העגל המבחן של משה כמנהיג

1. כיצד עם ישראל שיצא ממצרים, ראה אבני ברד שיורדים מהשמים, ראה את קריעת ים סוף ושמע פנים אל פנים את ה' אומר לו 'אנוכי ה' אלוקיך" מקימים עכשיו עגל ואומרים "אלה אלוהיך ישראל..."?

2. שאלות צרור המור: 

יש לתמוה איך אהרן הסכים מיד לדבריהם. ולא חרד חרדה גדולה בקול מר?

ועוד אני שואל. אחר שהש"י ראה שאמרו קום עשה לנו אלהים ופרקו נזמי הזהב ונתנוהו לאהרן וישליכהו באש ויצא העגל ויבן מזבח ויאמר חג לה' מחר. למה לא אמר הדבר מיד למשה. ואולי משה ברדתו מן ההר יעכב עליהם. והשם לא עשה כן אלא המתין עד שהשכימו בבקר ויזבחו לו.

בעל צרור המור משיב לעצמו ואומר שהקב"ה לא מתערב בגלל שיש בחירה חופשית. אבל שאלתו מביאה לכיוון נוסף בפשט הפסוקים.

פרשתנו היא פרשה ארוכה, רוב מה שתופס את הפרשה זה הדו שיח בין ה' למשה על הכפרה לישראל. משה פה נבחן על ידי ה' כמנהיג, האם הוא 'יילחם' בשביל לכפר על ישראל. וזה מה שאומר הכתוב "ועתה הניחה לי" וכותב רש"י: "כאן פתח לו פתח, והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם."

משה יוצא לדרך עושה דין ברשעים, מכריז לעם שהוא הולך לבקש כפרה עבורם וגם הם צריכים לעשות עם זה תהליך בינם לבין עצמם. ובסוף משה לא מוותר ומבקש שה' ימשיך ללכת איתם.

חז"ל במסכת עבודה זרה אמרו "ישראל לא היו ראוים לחטוא בחטא העגל ולא נפלו בחטא אלא כדי להודיע שציבור שחטא יכול לחזור בתשובה". וזה מה שאומרים בתעניות "ודרך תשובה לנו הורית". כאן בפרשת כי תשא משה סולל את דרך התשובה. ומשם ואילך כל פעם שצריך תשובה אנחנו נזכיר את י"ג מידות שמתגלות פה בתהליך אצלנו.

המדרש המשווה בין נח למשה. ובספר זוהר החדש נאמר (נח כח א):

כיון שיצא נח מן התבה, וראה את העולם שהוא חרב ונחרב, התחיל ממרר בבכי ואומר: ריבון כל העולמים ואדוני האדונים, אתה נקראת רחום וחנון, היה לך לרחם על בריותיך. אמר לו הקב"ה: אי לך רועה שוטה, עכשיו אתה אומר לי כך, ולא אמרת כך בשעה שאמרתי לך 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה', 'עשה לך תיבת עצי גופר', 'ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ'… כל זאת לא גליתי לך אלא כדי שתעמוד לפני בתפילה ותבקש רחמים על הבריות. ואתה, מששמעת שאתה מציל נפשך בתבה, לא היה אכפת לך בחורבן העולם. בנית לעצמך תבה, והצלת עצמך, עכשיו שכבר העולם עומד בחורבנו, אתה פותח פיך להתפלל ולבקש רחמים? אותה שעה נתבונן נח שעשה שלא כהוגן, שלא התפלל למנוע את הפורענות, לפיכך נזדרז מיד להביא קרבן כפרה על עוונו.

בניגוד לנח, משה רבנו עומד במבחן באופן מלא. ולכן הוא זוכה למתנות גדולות: קירון עור פנים, י"ג מידות וברית חדשה של לוחות שניים.