פרשת ויקרא עוסקת בתורת הקרבנות, סדר הקרבנות המופיע בפרשה הוא עולה- מנחה - שלמים - חטאת ואשם.
העולה, קרבה כולה לקב"ה, אדם שרוצה להביא מסירות נפש לקב"ה מביא קורבן עולה.
גם המנחה מובנת, אדם שאין לו מה להביא, יביא לפחות סולת.
החטאת והאשם גם הם מובנים - מי שחטא ורוצה לעשות תשובה עליו להקריב מעצמו ולהביע חרטה לקיחת אחריות ו'לשלם' מחיר.
אבל קרבן שלמים מה עניינו? למה זה קרבן?
אם אדם רוצה להודות לה', הוא עושה סעודה לחברים עושה על האש, אבל למה זה נחשב קרבן? זו חגיגה לא 'קרבן'?
הרב אייל ורד בשיעור על הפרשה הסביר שקרבן השלמים הוא בעצם נועד לכך שהאדם ישתף את הקב"ה בשמחה שלו. כשאדם בצרה הוא פונה בתפילה לה' שיעזור לו, אבל כשאדם בשמחה בדרך כלל הוא לא מרגיש צורך לשתף את ה', יש לו הכל, יש לו שפע הוא "מסתדר לבד" לא צריך את ריבונו של עולם חס ושלום.
לכן התורה באה ואומרת - תביא קרבן שלמים תשתף את הקב"ה בשמחה שלך.
חג הפסח לפנינו. בחג הפסח אדם מתרכז מאוד בבית שלו. מנקה את הבית שלו, מכין אותו, קונה כלים חדשים עורך שולחן חג יפה ודואג למאכלים מכל טוב. פסח מחזק את התא המשפחתי, השלשלת שעוברת מדור לדור, יושבים כל המשפחה המורחבת כולם ביחד ועורכים סדר.
אבל האם אדם זוכר לשתף גם את בורא עולם בשמחה שלו?
אומר רש"י (דברים טז,יא) "אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך" אם אתה דואג שגם אחרים יהיו שותפים בשמחה שלך גם האלמנה והיתום והגר גם אני אהיה שותף בשמחה שלך.
לכן חכמים קבעו שיחד עם ההכנות לחג אדם ייתן גם קמחא דפיסחא. כי ככה בונים עם, כל אחד בונה את משפחתו אבל דואגים שלא רק אני אשמח אלא שכל אחד מהעם שלי ישמח.
תגובות