שמות י"ח, א'
(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.
(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נׇכְרִיָּה.
(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.
(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים.
(ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.
(ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.
(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהֹוָה.
(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.
(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.
(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכׇּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.
(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכׇל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
כמה שאלות עולות מתוך הפסוקים:
לאורך הפרשה יתרו כל הזמן מכונה "חותן משה". יש לו עוד כינוי שמופיע רק בפעם הראשונה בפרשה "כהן מדין" אבל כל השאר מופיע חותן משה. ובפעם אחת יתרו מופיע לבד, כאשר הוא אומר "ברוך ה'" מודה על האמת. מה המשמעות?
נקודה נוספת שעולה - יתרו מגיע למשה אל המדבר, אבל לא נכנס למחנה הוא נשאר בחוץ ושולח למשה שהוא מגיע. כביכול זו בקשת כניסה ואישור, דע לך שאשתך איתי, ואם זה לא מספיק אז שני בניך איתי. (על חמותו הוא לא סיפר.. אם היה מספר, משה היה משאיר אותו בחוץ 😉 )
מדוע יתרו צריך אישור כניסה למחנה?
נקודה נוספת, זה שמות הילדים של משה:
שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה - כבר נפגשנו עם זה בפרשת שמות.
ושם האחד אליעזר כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. פעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם השם של הבן השני של משה. מה זה אומר לנו?
הנקודה התמוהה ביותר זה הביטוי "אחר שילוחיה", כלומר ציפורה שולחה וגורשה מאת משה. ועכשיו יתרו מחזיר אותה.
אולם בפעם הקודמת שנפגשנו עם ציפורה ושני בני משה זה היה בדרך ממדין למצרים. משה מבקש אישור מיתרו ללכת למצרים, ואיתו ציפורה ושני הבנים, לא מופיע שם בכלל שציפורה עוזבת את משה וחוזרת למדין!!
נביא את הפסוקים ששם:
שמות ד', י"ח
(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשׇׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם.
(יט) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.
(כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשׇׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
סיפור זה קורה אחרי מעמד הסנה. ולכאורה משה חוזר למצרים בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצרים. אם כן, הסיבה שמשה היה צריך לומר ליתרו היא שה' שלח אותו להוציא את ישראל ממצרים, ובמקום זה הוא אומר "אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים", כלומר זה נשמע ביקור קצר לשאול בשלום האחים ולחזור. ייתכן להבין ש'אחי' - זה מרים ואהרון. וייתכן ש'אחי' זה כל בני ישראל. יותר נשמע שמשה מעלים במשפט הזה מאשר מגלה.
מדוע משה לא מספר ליתרו את סיבת הליכתו למצרים?
הפסוקים פה מספרים שציפורה יוצאת למצרים, אך מאחר ובפרשתנו כתוב שציפורה מגיעה עם יתרו ולא הייתה עם משה ביציאת מצרים, המפרשים מנסים לגלות רמזים המעידים על כך שציפורה חוזרת למדין.
אני רוצה להציע פירוש שמיישב את פשט הפסוקים בפרשת יתרו, וגם הסבר הגיוני לחזרתה של ציפורה. וממנו גם נלמד מדוע התורה מציגה את הדברים בצורה כזו:
ייתכן לומר שמשה לאורך כל שהותו במדין לא גילה כלום ליתרו על יחסיו עם פרעה מלך מצרים. אילו יתרו היה יודע שחתנו מסוכסך עם מלך האימפריה הגדולה באזור, היה יתרו מסרב להציע לו את ציפורה. הוא גם לא היה שולח את ציפורה איתו למצרים.
לכן משהטיל ה' על משה את השליחות ללכת למצרים, היה עליו להסביר ליתרו למה הולך ושזה יתקבל עליו. לכן הסביר לו שהוא הולך לבקר את אחיו. ייתכן גם שמשה רבנו בענוותנותו לא סיפר על השליחות שהוטלה עליו. וזהו מפגש 1 בסיפור הענווה של משה.
בדרך משה קורא שם לבנו - אליעזר. כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, ואז מתגלה לציפורה הסיפור. משה היה מבוקש על ידי מלך מצרים WANTED, או אז היא גם מבינה לשם מה הוא נשלח.
להרפתקה שכזו היא לא מוכנה והיא אומרת למשה שהיא רוצה לחזור למדין, לאביה. משה משלח אותה למדין ושם היא מספרת לאביה לאן החתן המבוקש שלו הלך.
יתרו לא מאמין שמשה יצליח. לאורך כל הדרך הוא מפקפק באמינות הדברים.
רק לאחר שיתרו שומע על קריעת ים סוף, ושה' הציל אותו באמת מיד פרעה, אותו ואת כל עם ישראל, אז הוא מתחיל להאמין. את השמועה כנראה שמע אחרי מלחמת עמלק, שהרי מדין ועמלק היו עמים החיים בשכנות. ייתכן כי פליטים ממלחמת עמלק באו וסיפור במדין, ואז יתרו מבין את גדולתו של חתנו. ממש בדומה לר' עקיבא וכלבא שבוע.
כשיתרו מגיע הוא מבקש מעין התנצלות ממשה על כך שחשב עליו ככה, ועל זה שציפורה לא ליוותה את משה בדרך ולא הייתה איתו. אבל משה בענוותנותו מקבל את יתרו, וגם מרחיב לספר לו על גדולת ה'. כלומר, יתרו מנסה להתכבד בחתנו, שהוא חותן משה. למרות כבודו שלו שהוא כהן מדין, עדיין הוא חותן משה ואדם מכובד. אבל משה ממיר את הכבוד הזה לכבוד ה'. זוהי ענווה מספר 2.
עכשיו מובן מדוע התורה מכניסה גם את סיפור העצה של יתרו. חותן משה פונה למשה המנהיג מתוך ניסיון בהנהגת ציבור, ייתכן שרצה לחוש את עצמו כמנהל את האירוע הזה, שהרי משה גדל מכוחו, הוא היה רועה צאן שלו. אז הוא מציע למשה הצעות ניהוליות.
משה ישנה בכמה דברים מיתרו - הוא לא יעשה את הדבר הגדול אליו, אלא את הדבר הקשה. דין פרוטה כדין מאה, והדינים המסובכים והמורכבים באמת יעברו למשה. אבל לא כראייתו של יתרו. (רש"י)
כמו כן, הוא ימנה שוטרים על העם, הוא לא ישאיר רק את התפקיד המכובד של שופטים ושרים, אלא ייתן חשיבות גם לעבודה הקשה יותר. גם הם נחשבים לממונים מטעם משה. (אבן עזרא)
אבל הוא לא יבזה את חותנו, הוא יעשה ככל אשר הוא אמר. בסוף התורה תקרוץ לנו ותגיד - יתרו ביהירותו לא שייך שיהיה במתן תורה, משה בענוותנותו מוכן לעשות שינויים מרחיקי לכת בהנגת ציבור כדי ללמד את העם שדרך קבלת התורה זה בענווה, התבטלות גם לאחרים וגם אם נראה לנו שהם לא ממש פועלים בדרך שבה בחרנו. וזוהי מדרגת ענווה מספר 3.
דוגמא והמחשה לענווה זו, אפשר ללמוד מהסיפור על הרב מרדכי אליהו כשביקשו ממנו לכתוב תפילה לביטול גזירת הגירוש מגוש קטיף. הרב ישב וכתב, ומן הסתם כל דבריו היו מכוונים ברוח קודשו לבטל גזירות מעל עם ישראל. וכשהרבנית ראתה את התפילה היא לקחה אותה ושינתה בכתב כמה דברים. הרב שתק וקיבל כל מה שהרבנית כתבה ושינתה ממה שהוא עצמו כתב.
בענווה והתבטלות. ככה מקבלים תורה.
_________________________________________
פרשנים עליהם התבססתי:
רמב"ן שמות ד':י"ט
היה סבור ללכת יחידי מתנכר, ולכן אמר אליו: אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים (שמות ד':י"ח), כאומר אראה את אחי העודם חיים ואשוב, כי הוא כדרך בקור הנכסף לראות את אחיו.
רמב"ן שמות ד':כ'
ויתכן זה כי בעבור שנמול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד, ולא רצה לעכב שליחותו של הב"ה. ולכן עזבם במלון, וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר: אחר שלוחיה (שמות י"ח:ב'). גם איפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים. וזה טעם: שלוחיה, כי פחד יתרו שלא היה דעתו לגרש אותה.
רמב"ן שמות י"ח:ב'
ויתכן שיאמר כי לקחה יתרו להשיבה אליו אף על פי ששלחה ממנו, בעבור ששמע כל אשר עשה אלהים למשה (שמות י"ח:א'), כי מעתה ראוי ללכת אחרי המלך בכל אשר ילך.
תגובות