במ"ש דהיה עוסק בהלכות עומר והלכות קמיצה. ויש להבין מה זה שעסק בהלכות קמיצה, מה נשתנה זה מכל קרבנות?... מרדכי נסתפק אי גם עליו נגזרה גזירה משמים וא"כ תפלתו קשה או לא [עיין בשמו לקמן בענין שב לשקו]. והיה הענין לחקור סיבת גזירת המן, כי במדרש [אסתר רבה פרשה ז, כה] מבואר כי גזירת המן בשביל מכירת יוסף: אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל, אף "המלך והמן ישבו לשתות" וכו'. וא"כ יש כאן ספק, בנימין דלא היה בהסכמה ההוא וחף מפשע, אם גם בניו בכלל העוון או לא? ודבר זה יובחן מן שקלים, דמבואר ג"כ במדרש [בראשית רבה פרשה ד, יז] דהיה בשביל מכירת יוסף דמכרו בה' שקלים, לכל אחד מחצית שקל, ומכל מקום חייב יוסף ובנימין ליתן שקלים. אך אם אמרינן דכהנים ולוים פטורים משקלים, שמע מינה דאין הטעם משום מכירת יוסף, דא"כ לוי היה בראש כנודע.
ומבואר במשנה דשקלים [פ"א מ"ד] כי טענת כהנים אם הם מביאים שקלים א"כ עומר שלהם, ואיך תהיה נקמצת "כל מנחת כהן כליל תהיה" וכו'. וא"ש, כי מרדכי עסק בקמיצת עומר, שמע מינה דכהנים פטורים, ועל כרחך דשקלים לא היו בשביל מכירת יוסף. אם כן שפיר י"ל דבנימין לא יענש כי לא היה בכלל מכירה כנ"ל. ולכך הוא ואסתר דבאים מבנימין חופשים מגזירה, ושפיר שלח לאסתר לבקש, וגם הוא שב לשקו ותעניתו להתפלל, כי לא עליהם הגזירה משמים.
(רבי יונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק ב, דרוש ט)
תגובות