שפת אמת תרל"א
כי התורה ניתנה לישראל כפי הכנת קבלתם. וזה ענין תושבע"פ כי הכל יש בתורה רק לכל אדם ניתן כפי רצונו באמת. וצריך לזה אמונה לידע ברור כי כל המדרגות וקדושת התורה גבוה מעל גבוה הכל תלוי ברצון והכנת האדם.
שפת אמת תרל"ג
ויקחו לי כו' במד' לקח טוב נתתי לכם כו'. דקשה מה ויקחו. ויתנו הול"ל. אך כי איך יוכל אדם ב"ו ליתן דבר מה להש"י. רק הרצון ולקיחת נפש האדם לנתינה זו. זה עיקר המכוון. והיינו דכ' לקח טוב. שכל המצות ומעש"ט. העיקר הרצון לעשותם. ועל ידי זה מתרומם המצוה עד השי"ת. כי וודאי השי"ת עשה להיות אלו המצות תלוין במעשה האדם. שיתעורר ע"י מעשה זו עד השי"ת ממש. אבל האדם צריך לידע כי הוא רחוק מהמצוה מאוד. וע"י ביטול עצמותו אל קדושת המצוה ולהתבונן בזכי' זו. אשר ע"י מעשיו מגיע תקונין בכל העולמות עד השי"ת ממש. וצריך האדם למסור נפשו ומאודו בכל מצוה בכוונה הנ"ל. וע"י זה מתרומם המצוה יותר ע"י השי"ת. וזה שכתוב ויקחו לי תרומה וכו'. ובכל דבר העיקר ההתחלה והרצון. ואח"כ השי"ת מסייע שיוכל האדם לעשות המצוה גם בפועל. וז"ש לאל גומר עלי. וז"ש נמכר עמו לסייע כפי רצון האדם כנ"ל [במדרש] בו זהב אין בו כסף וכו' ואינו מובן כי יוכל אדם ליקח כסף וזהב ושדה וכרם. אבל הפירוש כי בגוף הזהב אין כסף וכו' אבל מקח שנתתי לכם יש בו הכל בנקודה אחת. והוא להגיד לאדם שלא יתרחק ע"י שמבין שאין מעשיו מגיעים להשי"ת. רק להאמין כי השי"ת ממלא כל עלמין. וכל רצון אמת שיש בכל איש ישראל מגיע אליו ממש. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' אל תעזובו את המקח שנתתי לכם דייקא. לזכור האדם כי המקח מהשי"ת ושגם לקיחת האדם לקיים המצוה גם כן רק מהשי"ת:
(לקוח מ'ומתוק האור' של הרב שלמה לווינשטיין) באחד הימים נודע לר' ישראל מסלנט אודות שני סיפורי צדקה שאירעו בקהילתו:
תחילה סופר על יהודי שתרם סכום נכבד מאוד לצורך בנית בית כנסת.
לאחר מכן סופר לו על שני עניים אב ובנו שהזדמנו לבית כנסת בתענית אסתר.
הבן פנה לאביו ואמר לו, אבא תן לי קצת כסף שנקנה משהו לצאת הצום.
והאבא אמר - את הצום אפשר לשבור על ידי לחם יבש, את הפרוטות המעטות שיש לנו ניתן למחצית השקל.
ועל זה אמר ר' ישראל סלנט שהמצווה השנייה גדולה לאין ערוך מהמצווה הראשונה. כי הקב"ה רוצה את הלב, וכל אחד לפי מקומו.
כיוצא בזה אמר ה'ייטב לב' שמובא בספר 'ליקוטי בתר ליקוטי'. שבלעם רואה את ישראל שוכן לשבטיו - וראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה.
הפשט הוא שלא היה להם היזק ראיה לא הסתכלו אצל אחרים.
אבל בדרך דרש אפשר לומר שגם כאשר הם נתנו צדקה לא התסכלו כמה השני נתן ובעקבות כך הוציא גם הוא. אלא כל אחד נתן באמת מכל הלב את מה שיש לו. בלי תחרות אלא רק רצון משותף של כולם.
תגובות