סיכום מקלוד
סיכום השאלה ההלכתית: אמירת בקשת מחילה בפני עשרה נשים
השאלה המרכזית
הרמ"א (שו"ע סי' תר"ו) פסק שמי שביקש מחילה מחברו ולא נמחל לו, יאמר זאת בפני עשרה כדי שלא יחשדוהו. השאלה: האם עשרה נשים מועילות לצאת ידי חובה, לכתחילה ובדיעבד?
סברות לקולא – נשים מועילות
הטעם העיקרי לתקנה הוא פרסום הדבר, ונשים "דברניות" ואף יפרסמו יותר מאנשים.
סברות לחומרא – נשים אינן מועילות
שתי סברות עיקריות לכך שדווקא אנשים נדרשים:
א. פרסום בין אנשים: נשים מפרסמות בין עצמן, אך אינן נוהגות לדבר בין אנשים, ולכן הפרסום הנדרש אינו מושג.
ב. בושה וכפרה: המקור לדין הוא המרדכי (יומא) בשם מדרש תנחומא, שהסביר שהתקנה נועדה להשפיל את החוטא ובכך להשיג כפרה ("ישור על אנשים ויאמר חטאתי"). בפני אנשים מסוגו הבושה גדולה יותר, ולכן ייתכן שדווקא אנשים מועילים.
המקורות שהובאו
- שו"ע סי' תר"ו – עצם הדין
- מרדכי (יומא) ומדרש תנחומא – מקור תקנת העשרה
- שו"ע או"ח סי' קצ"ט ס"ז – זימון בשלושה, שנשים אינן מצטרפות אף שאינו דבר שבקדושה
- שו"ע יו"ד סי' ב' ס"ה + פתחי תשובה – מחלל שבת בפרהסיא, שנסתפק אם עשרה נשים חשוב פרהסיא
- שו"ע או"ח סי' תרע"א + מגן אברהם + שערי תשובה – הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת משום פרסומי ניסא
- שו"ע סי' תר"ן + רמ"א + מגן אברהם ס"ק כ"ד + פרי חדש + טור סי' תרפ"ט – צירוף נשים לעשרה לקריאת מגילה
השוואות למקרים מקבילים
זימון: אף שאינו דבר שבקדושה, נשים אינן מצטרפות לכתחילה משום שאינו "אורח ארעא" – ראיה לכך שגם בנידון דידן לכתחילה יש לדקדק.
מגילה: הסוגיה שם נועדה לפשוט ספקות אחרים. הטעם לעשרה הוא פרסומי ניסא, ואם לא היה חשש פריצות, היו נשים מצטרפות. מוכח שגם נשים נחשבות "פרסום" לעניין ניסא.
נר חנוכה: מכח הראיה ממגילה – ניתן לומר שאם יש עשרה נשים, מועיל הפרסום ואפשר להדליק בברכה.
מחלל שבת בפרהסיא: הפתחי תשובה הסתפק אם עשרה נשים חשוב פרהסיא; מהמגילה נוטה לומר שכן.
המסקנה הסופית
בנידון דידן – בקשת מחילה – הראיה ממגילה אינה מכרעת, כיוון שהטעם שם הוא פרסום הנס בלבד, ואילו כאן הטעם הוא בושה וכפרה, ובפני נשים ייתכן שאין בושה מספקת.
עם זאת, הסברה הנוטה למעשה:
- לכתחילה – יש לאמור בפני עשרה אנשים דווקא, שכן אין זה "אורח ארעא" לחזר על נשים, ובפניהם הבושה גדולה יותר.
- בדיעבד – אם כבר אמר בפני עשרה נשים, אין מטריחים אותו לחזור ולומר בפני אנשים, ויצא ידי חובה.
הקטע המלא
שאלה, עמ"ש רמ"א ז"ל בש"ע סי' תר"ו, שצריך לומר בפני עשרה, שבקש ממנו מחילה ולא רצה למחול כדי שלא יחשדוהו וכו', ונסתפקנו אם אמרו בפני עשרה נשים אי מהני, יורינו ושכמ"ה:
תשובה. בהשקפה הראשנה אמרתי הסברה מחייבת דמהני בעשרה נשים, דמידי הוא טעמא אלא בעבור פרסום הדבר, גם ע"י נשים יתפרסם, ואדרבה נשים דברניות הן ויפרסמו הדבר יותר מאנשים, אך חזרתי ואמרתי די"ל להפך, יען כי פרסום זה בעינן ליה בין אנשים, ועל ידי הנשים לא יתפרסם הדבר בין אנשים, כי הן דברניות בין הנשים מין במינו, ואין דרכם לדבר בין אנשים, ועוד י"ל מה שהצריכו אותו לומר בפני עשרה אנשים הוא כדי שיבוש בהוראתו שמודה שחטא לחבירו וביקש ממנו מחילה, ועי"כ יהיה לו כפרה, ואפשר שלפני הנשים לא יהיה לו בושה כ"כ בדבר זה, ולכך צריך שיאמר זה בפני אנשים שהם מסוג שלו, ויבוש בפניהם יותר, שראיתי מקור דברי רמ"א ז"ל הנז' הוא במרדכי דיומא, שהביא זה ממדרש תנחומא וז"ל, ומה יעשה אר"ש יביא עשרה בני אדם ויעשה שורה אחת ויאמר להם קטטה היתה ביני ובין חבירי והלכתי לרצותו ולא קבל, והקב"ה רואה שהשפיל עצמו ומרחם עליו, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר וכו' נמצא הודאה זו תקנו לו חכמים כדי שיהיה לו השפלה בזה, ותועיל לו לכפרה, ובודאי בפני אנשים שהם מסוג שלו יהיה לו השפלה יותר, ולהכי י"ל דוקא אנשים ולא נשים. מיהו מגופיה דקרא דאמר ישור על אנשים אין ראיה די"ל אורחא דמלתא נקיט, דדרך להביא אנשים ולא נשים, אך מדברי המדרש דעשה טעם בשביל השפלה וכפרה יש לדון, דוקא אנשים דהוה ליה השפלה יותר, אך עדיין ספק השאלה לא נתברר בדבר זה, די"ל ודאי לכתחילה ראוי לומר בפני אנשים, דלאו אורח ארעא לחזר על נשים, אבל ספק השאלה הוא אם כבר אמר בפני עשרה נשים, אי מהני ויצא י"ח בדיעבד, או עדיין לא יצא י"ח בזה וצריך לומר בפני אנשים, וכמו שמצינו כן באמת גבי זימון בשלשה, אע"ג דאין כאן הזכרת השם, ואין זה בכלל דברים שבקדושה, לאו אורח לצרף בו נשים, וכמ"ש בא"ח סי' קצ"ט ס"ז, וא"כ ודאי גם בנ"ד לכתחילה לא יצרף נשים, אך הספק הוא אם כבר אמר בפני עשרה נשים אי מהני:
והנה בדין מחלל שבת בפרהסיא כנז' בש"ע יו"ד סי' ב' סעיף ה', דכתבו הפוסקים לא חשיב פרהסייא אא"כ חלל בפני עשרה, ראיתי להרב פתחי תשובה שם תק"ב שנסתפק אם חלל בפני עשרה נשים אי הוי פרהסייא ולא פשיט הרב הנז' ספק זה:
ועוד אני אומר, שספק זה יש להסתפק בו בדין אחר, והוא דאיתא בש"ע או"ח סי' תרע"א בדין נ"ח, דמדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, וכתב המג"א ס"ק יו"ד דאם הוא סמוך לחשיכה בליל שבת, וטרם שיבואו מנין לבית הכנסת יתקדש היום יברך וידליק מיד, דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לבית הכנסת וכו', וכתב הרב שערי תשובה בשם מו"ק, כיון שהוא משום פרסומי ניסא צריך שיהיה עדה בשעת מעשה, ורק אם השעה דחוקה לא יבטל ההדלקה, אלא ידליק בלא ברכה, וגם בזה יש להסתפק אם נמצא עשרה נשים ידליק בברכה, ואפילו דאין השעה דחוקה, או"ד אין מועיל פרסום אשר בפני נשים דאין נחשבים עדה כמ"ש רז"ל בדין הקדושה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, ולא בנות ישראל:
ונ"ל בס"ד להוכיח דגם בנשים חשיב פרסום, דאיתא בש"ע סי' תר"ן מגילה בי"ד וט"ו צריך לחזור אחר עשרה, וכתב רמ"א דיש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה, ועיין מג"א ס"ק כ"ד, ומצינו שם דאיכא פלוגתא די"א מצטרפות, וי"א אין מצטרפות משום פריצותא, וכמ"ש הטור סי' תרפ"ט, ועיין פר"ח דכל דאיכא היכר צירוף אינם מצטרפים משום פריצותא ע"ש, הרי התם טעמא דבעינן עשרה הוא משום פרסומי ניסא, ועכ"ז אי לאו משום דניכר היכר צירוף דחשיב פריצותא דדמי לזימון הנז"ל הוה אמרינן איכא פרסומי בנשים, ובזה נפשט הספק אשר נסתפקנו בנירות חנוכה, די"ל מהני צירוף נשים בעבור פרסום הנס, וה"ה נמי דנפשוט ספק הרב פתחי תשובה בענין מחלל שבת בפרהסייא בפני נשים דוקא דחשיב פרהסייא ופסול:
אמנם ספק דנ"ד לא נפשט מזה, די"ל בנ"ד התקנה היא בשביל בושה שיבוש ויתכפר, ובפני נשים לא הו"ל בושה כ"כ, מיהו הסברא נוטה יותר, דבדיעבד שכבר אמר בפני עשרה נשים לא מטרחינן ליה לומר עוד הפעם בפני אנשים, אבל לכתחלה ישתדל לעשות זאת בפני עשרה אנשים, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
תגובות