ויקחו לי תרומה. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך כו' נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול כו' בכ"מ שאתם הולכים בית א' עשו לי שאדור בתוכו כו'. יש להבין דפתח כביכול נמכרתי עמה דדרש ויקחו לי ואחר כך מסיק שיעשו לו קיטון א' ועשו לי מקדש.
אך הענין שבאמת בשעת מתן תורה שכששמעו ישראל דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) אז לא היה כלל חילוק מחנות רק כל מחנה ישראל שהיה מוקף בענני כבוד היה נקרא מחנה שכינה שהשי"ת שוכן בלב ישראל בלב כל אחד ועל זה נאמר ויקחו לי כביכול נמכרתי עמה ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ס א) דקודשא בריך הוא תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה.
ומטעם זה נדרש (ברכות כא.) לברכת התורה מלפניה מדכתוב כי שם ה' אקרא וגו' דתורה נקרא שם הוי"ה דכל התורה שמות הקב"ה. וכתוב כי לקח טוב נתתי לכם והיינו לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב ובמד' (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כתיב אלא קהלת יעקב וכל הדברי תורה שרשם מאמר אנכי וגו' וכל תרי"ג מצות נקראו בזוהר הקדוש (שם פב ב) תרי"ג זיני עיטא שהם עצות איך לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלהיך ועל זה ההכרה אמר שנתקע ת"ת בלבם במאמר אנכי ושם השי"ת שוכן בלב ועל זה נאמר ויקחו לי כנ"ל
אבל לאחר שחזר יצר הרע למקומו אז אמר השי"ת ועשו לי מקדש שבכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שיהיה מקום מיוחד לשכינה. וכבר אמרנו דהוא בעולם שנה ונפש מקום המקדש בעולם.
ויום שבת בשנה שאז השי"ת שוכן בלב ישראל ונעשה הלב הר קדשי שהשי"ת משפיע דברי תורה בלב כל אחד מישראל וכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) שבשבת שנעשה הלב בחינת בית המקדש הר קדשי ניצול מקטרוג היצר הרע. ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו ודמיין לשבתות כמו"ש ברע"מ (זח"ג כט ב קכד סע"ב) והיינו שבלב המשתדלין באורייתא משפיע השי"ת דברי תורה תמיד דברי אשר שמתי בפיך ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש זח"א רב א) ונעשה הלב הר קדשי. והם מקדש בנפש. ועל אלו השלשה כתיב ועשו לי מקדש שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה שהעשייה מצד ישראל דהמקדש ומשכן נעשה מנדבות לב ישראל וכמ"ש במ"ר (סו"פ לג) אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהעיקר נעשה מנדבות לבב וכמ"ש בזוהר הקדוש.
---------------
ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק מביא את המדרש:
במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה
משל למלך שהשיא את בתו היחידה. הוא אינו יכול להיפרד ממנה, ולכן מבקש מהחתן שבכל מקום שילכו, יבנו לו חדר קטן (קיטון) כדי שיוכל להיות קרוב אליהם.
הקושי: אם אלוהים כבר "נמכר" עם התורה ונמצא בלב ישראל, למה צריך משכן פיזי?
משרטט מהלך רוחני מרתק הנע בין גילוי אלוקי מוחלט לבין עבודה אנושית יומיומית.
ראשיתו של המהלך בטענה נועזת: במעמד הר סיני, השכינה לא שכנה במבנה חיצוני, אלא בתוך הלב האנושי. כביכול, אלוהים "נמכר" יחד עם התורה שנתן לישראל, והפך לחלק בלתי נפרד מהם. בשלב זה, היצר הרע בטל, וכל מחנה ישראל היה בבחינת "מחנה שכינה" – מצב של איחוד מושלם שבו האדם והתורה והבורא הם מהות אחת.
אולם, המציאות השתנתה עם חזרתו של היצר הרע למקומו (לאחר חטא העגל). הפירוד שנוצר חייב פתרון חדש: הקמת המשכן. המעבר מ"ויקחו לי" (קבלת התורה ללב) ל"ועשו לי מקדש" (בנייה חיצונית) מסמל את הצורך ביצירת "איים של קדושה" בתוך עולם של חולין. המחבר מסביר כי המקדש אינו רק מבנה פיזי, אלא הוא מתפצל לשלושה ממדים המכונים בספרות הקבלה עולם-שנה-נפש:
במקום (עולם): בית המקדש הפיזי.
בזמן (שנה): יום השבת, שבו היצר הרע נחלש והלב חוזר למדרגתו כ"הר קודש".
באדם (נפש): תלמידי החכמים העמלים בתורה, שבאמצעות הלימוד הופכים את גופם למשכן חי.
לסיכום, המסר המרכזי הוא שהמקדש החיצוני הוא "קיטון" (חדר) המאפשר לקשר האלוהי להימשך גם כשמדרגת האדם יורדת. המפתח לשיקום הקשר הזה נמצא בנדבת הלב. רק דרך הרצון החופשי וההתנדבות האישית של כל יחיד, ניתן להפוך שוב את הלב האנושי למשכן שבו אלוהים יכול לדור, כפי שהיה בראשונה.
תגובות