בבחרותי שמעתי שאלה יפה מאחד הר"מים בישיבה בצפת. השאלה הייתה כזו:
לאחד החניונים העמוסים במרכז נכנסה גברת עם מכונית קטנטנה וחיפשה חניה. הסתובבה כמה דקות ולבסוף מצאה מקום. האישה התקרבה נסעה קדימה עשתה רוורס וחנתה.
מאחוריה נשף בעורפה רכב שרד, ישב בה איש עסקים חפוז. עוד כמה דקות תהיה לו פגישת עסקים חשובה. גם הוא חיפש חניה, וגם הוא קיווה להיכנס באותו מקום חניה בו חנתה האישה. אך משעה שזו חנתה בחנייה, החליט הבחור שאין לו זמן. הוא נסע קדימה חזר ברוורס והעיף את הרכב הקטנטן ומעך אותו לעיניה הנדהמים של האישה.
הבחור לא התנצל, יצא מהרכב פנה לאישה ושאל אותה - כמה הרכב שלך עולה?
השיבה 30,000 שח, האיש שלף פנקס שייקים חתם על 40,000 ונתן לאישה.
השאלה שנשאלה - האם מותר לעשות כזה דבר?
מערכת המשפט כוללת בתוכה פסיקת דין וענישה.
לענישה יש כמה סברות:
1. השלמת הנזק לניזק - כמאמר העולם "שברת תשלם".
2. הרחקת הנזק - ילד שמשחק בכדור בבית עלול לשבור חפצים. האבא עשוי לקחת לילד את הכדור ולשים אותו בצד עד הודעה חדשה.
3. הרתעה - אדם שנוסע במהירות מופרזת וניתן לו קנס 1000 שח ונקודות. בפעם הבאה יפחד ליסוע מעל המהירות המותרת.
4. כפרה למזיק - זה הדין בכופר. תשלום כופר לא בא לחפות על הנזק שנגרם, הוא בא לתת למזיק אפשרות לחוש תחושה שהוא הצליח לכפר על מה שעשה.
בפרשת השבוע מופיע לפנינו היגיון נוסף ומעניין לענישה ונלמד מדין שור שנגח.
שמות כ"א
כח-לא : שור שנגח אדם
(כח) וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.
(כט) וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת.
(ל) אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.
לה-לו : שור שנגח שור
(לה) וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן.
(לו) אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.
שור תם שנגח אדם, הדין מפתיע בעל השור נקי!! אין פיצוים, אין כופר.
והשור יסקל, למה השור צריך להיסקל? מה הוא אשם? בדימיון גס כדי להמחיש את השאלה זה כמו לומר אדם עשה תאונה וגרם למוות, המכונית תיגרס ובעל המכונית נקי.
כדי להבין את ההיגיון, נלך לדין שור תם שנגח שור אחר.
גם פה יש דין מפתיע. שור תם נוגח שור אחר, צריך למכור את השור החי ולחלק את הכסף בין המזיק לניזק, וגם את המת מוכרים וחוצים במחיר. למה?
למה לא למכור את השור החי ולתת את הכסף כולו לניזק? ועוד! למה המזיק מקבל כסף מנבלת השור המת??
נראה שהתורה מתייחסת לדין שור שנגח בתור נזק שטבעי שיקרה. ולכן לא מטילה אחריות מלאה על בעל השור. ההיזק הזה מתחלק בין בעל השור המזיק לבעל השור הניזק. בערך חצי חצי.
ואם שור תם הרג אדם - בעל השור נקי! אין אפשרות לחלק אחריות.
ייתכן שההיגיון מתבסס על מה שנאמר קודם לכן בפרשה לגבי אדם שהורג בשגגה "והאלוהים אנה לידו". זה לא נעים, זה לא תקין אבל האחריות על הנזק פחותה.
במציאות של ימינו אפשר להמשיל את זה למצב בו אדם נפצע בבית הספר. זה לא נעים, אבל זה טבעי שיקרה. כיום מקובל להגיש תביעת ביטוח ולקבל פיצויים. אבל לא בטוח שהוצאת הכסף מהביטוח זה באמת תקין מבחינה מוסרית - יש פה הסכם שאמנם נחתם בין חברות הביטוח למבוטחים על מקרים שכאלה, אבל לפי התורה שלא היה דמי ביטוח המבט הוא - ניזוקת באופן טבעי, כנראה שזה היה צריך לקרות. "והאלוהים אנה לידו".
בזוהר 'סבא דמשפטים' על פרשתנו נאמר "אלה המשפטים - אילין סידרי דגילגוליא" כלומר נזקים ותשלומים לעיתים תלויים בגילגולים קודמים שעבר על האדם. גם נזק כזה שקרה ייתכן שהיה צריך לקרות.
ולכן הוצאת כספים והטלת אחריות מוגברת על אדם שהוא בעל שור תם זה לא תקין מבחינה מוסרית. יש פה גם חצי נזק שמוטל 'באחריות' או יותר נכון 'במזל' של הניזק.
-------------------------------------------
האם "שברת-שילמת" הוא חזות הכל? מבט מעמיק על דיני שור תם
בבחרותי, שמעתי שאלה נוקבת מאחד הר"מים בישיבה בצפת, שהמחישה דילמה מוסרית מרתקת:
דמיינו חניון עמוס במרכז הארץ. גברת ברכב קטנטן מוצאת סוף-סוף חניה, מתמרנת בזהירות ונכנסת פנימה. מאחוריה נעצר רכב שרד מפואר ובו איש עסקים לחוץ, שמאחר לפגישה גורלית. הוא חמד את אותה החניה, ומשראה שהקדימה אותו – איבד את עשתונותיו. הוא נסע קדימה, שילב להילוך אחורי, ובעוצמה רבה מחץ את רכבה הקטנטן לעיניה הנדהמות.
בלי שמץ של חרטה, הוא יצא מרכבו ושאל בקרירות: "כמה האוטו שלך שווה?". כשהשיבה שערכו 30,000 ש"ח, שלף פנקס צ'קים, חתם על סך 40,000 ש"ח, הגיש לה ואמר: "הנה, קניתי לך רכב חדש וגם פיציתי אותך על עגמת הנפש. עכשיו פני לי את המקום".
השאלה שנשאלה היא: האם התנהלות כזו מותרת על פי דין? האם תשלום כספי מלא פותר את העוול המוסרי?
ארבעת היסודות הקלאסיים של הענישה
כדי לענות על כך, עלינו להבין מה עומד מאחורי מערכת המשפט והענישה. בדרך כלל, אנו מזהים ארבע סברות מרכזיות:
השלמת הנזק ("שברת – תשלם"): החזרת המצב לקדמותו עבור הניזוק.
הרחקת הנזק: מניעת הישנות המקרה (כמו אב הלוקח לילדו כדור ששבר חפץ בבית, כדי למנוע נזק נוסף).
הרתעה: יצירת פחד מפני עבירה עתידית (כמו קנסות תנועה ונקודות).
כפרה למזיק: מתן אפשרות למזיק לנקות את מצפונו ולתקן את הפגם הרוחני שנוצר במעשיו (כמו בדין "כופר").
אולם, בפרשת משפטית אנו פוגשים היגיון חמישי, מפתיע ושונה לחלוטין, הנלמד מדיני "שור נגח".
התעלומה שבדין "שור תם"
התורה מבחינה בין שור "מועד" (שור שכבר הזיק שלוש פעמים ובעליו הוזהר) לבין שור "תם" (שור שזו נגיחתו הראשונה).
במקרה של שור תם שנגח אדם למוות:
"וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת – סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר... וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כ"א, כח).
הדין כאן מפתיע: השור נסקל, אך בעל השור פטור מכל תשלום! לשם המחשה: זה כמו אדם שביצע תאונה קטלנית בשגגה, והעונש היחיד הוא גריסת המכונית, בעוד הנהג הולך לביתו ללא חובת פיצויים.
במקרה של שור תם שנגח שור אחר:
"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן" (שמות כ"א, לה).
כאן התעלומה גדולה עוד יותר: מדוע מחלקים את הכסף חצי-חצי? למה שהניזוק לא יקבל את מלוא ערך השור החי כדי לכסות את הפסדו? ומדוע המזיק זוכה לקבל נתח ממכירת נבלת השור המת?
ההיגיון האלוקי: "והאלוהים אנה לידו"
נראה שהתורה מתייחסת לנגיחה של שור "תם" כאירוע של נזק טבעי. כיוון שלא הייתה כאן רשלנות פושעת של הבעלים, התורה אינה מטילה עליו אחריות מלאה. ההיזק נתפס כגזירת גורל שמתחלקת בין שני הצדדים – המזיק והניזוק – באופן שווה.
כששור תם הורג אדם, בעל השור נקי כי אין דרך "לחלק" את האחריות על חיי אדם בכסף. זהו אירוע טרגי שבו "האלוהים אנה לידו". האחריות האישית פחותה כי מדובר במציאות שהיא מעבר לשליטתו המלאה של האדם.
היישום לימינו: בין ביטוח למוסר
בימינו, אדם שנפצע בבית ספר או במרחב ציבורי ממהר לתבוע פיצויים מחברת הביטוח. זה אמנם מקובל ומוסדר בחוזים, אך לפי מבט התורה, יש מקום לשאול על המוסריות של רדיפת הפיצוי בכל מחיר.
התורה מלמדת אותנו שישנם מקרים שהם חלק מ"דרך העולם" – נזקים טבעיים שקורים כחלק מהחיים. במקרים כאלו, הציפייה שהצד השני תמיד "ישלם" אינה בהכרח תקינה מוסרית.
הזוהר ב"סבא דמשפטים" מרחיק לכת ומסביר שדיני הניזקין קשורים לסדרים של גלגולי נשמות ("אילין סידרי דגילגוליא"). לעיתים, הנזק שנגרם לאדם הוא חוב משורש נשמתו, ודווקא בגלל זה, הטלת אחריות מוגברת על בעל "שור תם" אינה צודקת.
לסיכום: התורה מלמדת אותנו שחייו של אדם אינם רק רצף של עסקאות כלכליות. בניגוד לאותו איש עסקים מהחניון שחשב שכל עוול ניתן למחוק בעזרת פנקס צ'קים, התורה קובעת שישנם דברים שאינם נמדדים בכסף. יש "חצי נזק" המוטל על הניזוק כחלק מגורלו, וישנה אחריות מוסרית ששום תשלום לא יכול לכסות עליה אם היא נעשתה בזדון או בזלזול.
תגובות