בבא סאלי וגדלותו בתורה
מספר הרב ליאור גלזר, שבצעירותו של הרב וואזנר הוא רצה לפגוש את הבבא סאלי. שמע שיש צדיק שכל מה שאומר מתקיים. בבא ועושה ניסים.
הלך הרב וואזנר והמתין בתור. באותו הזמן הרב וואזנר לא היה כל כך מוכר, אבל עדיין גאון עולם. ישב והמתין בתור. במהלך התור הוא שומע: ישראל שלי בזכות הצדיק והילד שלי בזכות הצדיק, והאדם הזה עומד על הרגליים בזכות הצדיק. והדירה הזו בזכות ברכת הצדיק. אמר הרב וואזנר, מאיפה ככה מצליחות הברכות שלו? הוא ראה את הבבא סאלי ככה עם הג'לאביה אמר נראה יהודי פשוט, בטח בזכות התמימות שלו ככה כל הברכות מתקיימות.
תוך כדי שהוא חושב מחשבות אלה, כנראה הבבא סאלי ראה מה הוא חושב אמר לגבאי תקרא לו. הגבאי קורא לו. אומר לו סליחה כבוד הרב בוא תיכנס לא ראינו שכבוד הרב הגאון נמצא פה מחילה... נכנס הרב וואזנר והגיע לבבא סאלי. איך שהוא מגיע, הבבא סאלי שואל אותו, שלום עליכם. במה כבודו עוסק?
אמר לו הרב וואזנר מה זאת אומרת במה עוסק? בגורן ויקב? לא.. במסכת בבא בתרא...
שאל אותו הבבא סאלי, מה עם התוספות הזה? ומה תענה על הקושיה של רבנו חננאל, ומה עם הרי"ף ופוסקים ראשונים אחרונים.
עכשיו הבבא סאלי מדבר חצי ערבית, והרב וואזנר חצי אידיש. אז אתה שומע את השפה שלהם חצי ערבית חצי אידיש חצי לשון הקודש..
עמדו שם משעה 15:00 עד שעה 23:00 בלילה רק עסקו בלימוד..
הרב וואזנר שאל אחר כל כך שעות האם אפשר לשתות מים? אמר לו בבא סאלי יש פה רק עראק.. רוצה?
אחרי ששתה תפס הרב וואזנר את הראש שלו ושאל את הבבא סאלי, מאיפה כל הבקיאות הזו? מאיפה כל החריפות הזו? אמר לו הבבא סאלי – זה מהתמימות שלנו..מסילת ישרים פרק כו
וְהִנֵּה הָאִישׁ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת בּוֹרְאוֹ אֲפִלּוּ מַעֲשָׂיו הַגַּשְׁמִיִּים חוֹזְרִים לִהְיוֹת עִנְיָנֵי קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ, וְסִימָנָךְ אֲכִילַת קָדָשִׁים שֶׁהִיא עַצְמָהּ מִצְוַת עֲשֵׂה, וְאָמְרוּ זַ"ל (פסחים נט ב): כֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים...
...כֵּן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה שֶׁהָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ אוֹכֵל, עִלּוּי הוּא לַמַּאֲכָל הַהוּא וְלַמִּשְׁתֶּה הַהוּא, וּכְאִלּוּ נִקְרָב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַמָּשׁ. וְהוּא הָעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו זַ"ל (כתובות ק"ה ב): כָּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ הִקְרִיב בִּכּוּרִים. וְכֵן אָמְרוּ (יומא עא א): יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן בִּמְקוֹם נְסָכִים.
הנהגותיו בקדושה של בבא סאלי
אבל כדי להגיע למדרגת הקדושה עבר בבא סאלי זיע"א דרך ארוכה ומפרכת של הנהגות בקדושה. אנשים מכירים את סיפור המופתים של הזזת העננים בשביל ברכת לבנה.
בבחרותו
מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים, נדר נדר שלא לאכול בשר, צם משבת לשבת. מגיל שש כיסו את עיניו בגלימה כשיצאו עמו לרחוב כדי לשמור על טהרת עיניו.
"בצעירותו כבר למד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות ח"י שעות ביממה באופן קבוע, עד שנתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. בהיותו לאחר הבר מצוה כבר הוכיח בקיאות מדהימה בש"ס ופוסקים לרבות בכל כתבי האר"י
ברכת לבנה
"מצוות קידוש לבנה היתה יקרה ביותר אצלו, כהקבלת פני שכינה, וכפי שאומרים 'אלמלי לא זכו בנ"י להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דיים'. בימים מעוננים כשאי אפשר היה לקדש את הלבנה מיד בהגיע הזמן, היה שרוי בצער ובמתח, כאומר מתי תבא לידי מצוה זאת ואקיימנה. פעם כאשר שהה בצרפת, ביום האחרון בו אפשר לקדש את הלבנה, היה שרוי בצער גדול על שמחמת החורף הקשה לא מתאפשר לו לקדש הלבנה. הוא לא ויתר וביקש ממקורביו שיבררו אולי באיזה מקום מזג האויר נח יותר והשמים בהירים. עד שנודע לו שבמרסי, מרחק של 380 ק"מ – השמים בהירים. הוא לא היסס לרגע, מיד ציוה להתכונן לדרך ברכבת מהירה מספר שעות למרסי, והגיע לשם בלילה האחרון וזכה לקדש את הלבנה בשמחה רבה כזוכה בזכיה גדולה ונכבדה.
"פעם אחת בליל י"ב לחודש התארח אצל תלמידו הרב יחיאל שיטרית בפריס, ועדיין לא זכה לקדש את הלבנה. הוא עלה בצער על משכבו מאוחר בלילה, והנה בשעה שתים לאחר חצות העיר לפתע את תלמידו ואמר לו כי גילו לו מן השמים שהעננים התפזרו. ואכן מיד יצאו בשמחה לחצר לקדש את הלבנה.
נדרים
"הסבא קדישא סידנא בבא סאלי זיע"א תמיד היה אומר: 'לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה' – אדם נדר נדר, שלא יחלל את הדיבור שלו. אמרת שתקום בשעה שבע וקמת בתשע, חיללת את הדיבור שלך וזה לא טוב. תמיד היה אומר, שאינו יודע מהיכן יש לו כח לברך אנשים והברכות מתקיימות, ופעם אמר שהוא בטוח שזה רק בגלל שלא מחלל את דבריו, ואזי מתקיים המשך הפסוק 'ככל היוצא מפיו יעשה'.
שמירת העיניים
"לסבא קדישא סידנא בבא סאלי זיע"א, הייתה שמירת עיניים מיוחדת. וסיפר לנו פעם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שבבא סאלי היה אוהב אותו מאוד ומקרב אותו מאוד, שפעם אחת בשעת 'שמחה' שאל את בבא סאלי שאלה: 'מאיפה הכח של הרב, שעד כדי כך מרפא חולים ופוקד עקרות? אם תאמר לי זכות אבות, גם לי יש זכות אבות. ואם תאמר לי לימוד תורה, גם אני לומד תורה. ואם כבודו יאמר לי שטובל במקווה כל יום, גם אני טובל במקווה. ואם כן למה אתה יותר ממני?'… בבא סאלי זיע"א, חייך וענה לו: 'את השמירת עיניים שלי אין לך. מעולם לא ראיתי דבר שהוא לא כשר, ובזכות שמירת העיניים יש לי את הכוחות האלה'.
צופה למרחוק
"בזכות כך הסבא קדישא זיע"א זכה וראה למרחוק. ידוע הסיפור עם אותם שבויים מסוריה לפני ארבעים שנה ויותר, שהתירו את הנשים שלהם מעגינות, וכשהגיעה אחת מהנשים אל סידנא בבא סאלי זיע"א אמר לה: גברת בעלך עדיין חי! הרבנים הצעירים שהיו שם לא הבינו מה אומר הרב, הרי הם פסקו לפני רגע שהיא מותרת להנשא. בא שליח ושאל את סידנא בבא סאלי על סמך מה הוא אומר זאת, ומרן קודש הקודשים זיע"א עונה לו: 'אני רואה אותו ממש. הוא חי ונושם, הכל רגיל איתו'. האנשים חשבו שאולי הרב עושה זאת בכוונה כדי להרגיע את הנשים אחרי הטראומה שעברו, אבל סידנא בבא סאלי זיע"א ממשיך לומר להם שהוא רואה אותו ממש באמבטיה…
"לימים כשהמדינה עשתה החלפת שבויים, חשבו שכולם יגיעו על אלונקה רח"ל, אבל בסוף מה שקרה שבאו גם חלק חיים, וביניהם היה אותו אחד שאשתו הייתה אצל הסבא קדישא. שאלו אותו היכן היה, וענה להם שהוא היה בווילה, ולקחו את כולם וקשרו כל אחד בחדר אחר, ואני הייתי קשור לברזים שבאמבטיה… ועל זה בבא סאלי זיע"א אמר להם שרואה אותו באמבטיה… ואיך הוא ראה את זה? בזכות שמירת העיניים. אדם ששומר על העיניים יכול לראות הכל".
"יהודי קשה יום נכנס פעם אחת לרבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי" זצוק"ל, לתנות בפניו את צערו ולזכות בברכתו ועידודו. הוא נשתהה בחדרו שעה ארוכה, ומבעד לדלת יכלו היושבים בחדר הסמוך לשמוע היאך הוא מספר לצדיק את כל ייסוריו ומכאוביו. לבסוף, בירכו ה"בבא סאלי" ועודדו עד שיצא שמח ופניו מאירות מתוך אמונה שיוושע בע"ה. משרתו של ה"בבא סאלי" נכנס תיכף לאחר יציאתו, למסור לו את עניינו של המבקש להיכנס אחריו. משנכנס, ראה את ה"בבא סאלי" כשראשו בין כפות ידיו והוא גועה בבכייה. משהבחין הצדיק בכניסתו של המשרת, הגביה את ראשו ואמר לו: "לעיתים כה כואב אני את כאב הזולת, עד שאני מתפלל שייחתכו שתי ידי ויהיו כפרה למען יירפא יהודי מייסוריו!"
הבבא סאלי מזמין את ר' מרדכי אליהו לסעודה
בשנת תשל"ד השתתף רבי ישראל אביחצירא, הבבא סאלי, בסעודה שנערכה לכבודו בבית אחד ממקורביו הנאמנים שהתגורר בבאר שבע.
בתוך הסעודה התעניין הבבא סאלי ברבני העיר ודייניה.
כאשר שמע שהרב מרדכי אליהו מכהן בעיר כדיין בבית הדין הרבני האזורי, מיהר לשגר שליחים שיביאוהו אל הסעודה.
באו השליחים לבית שבו התגורר הרב אליהו והודיעו לו שהבבא סאלי מזמינו לסעודה שהוא עורך עתה בבאר שבע. אולם הרב אליהו, שהיה בתוך שנת האבל אחר פטירת אמו, סירב להזמנה. כאשר הובאה תשובתו בפני הבבא סאלי, הביע את רצונו בפני השליחים שיעשו כל מאמץ להביאו תכף ומיד לסעודה.
שבו השליחים לדירת הרב ומסרו לו את דברי הבבא סאלי, ואף הודיעו לו שאין בכוונתם להרפות ממנו ובכוונתם למלא את רצון הצדיק במסירות נפש. מכיוון שראה הרב אליהו שהשליחים אינם מותירים בידו ברירה, החליט להתלוות אליהם, ובבואו לפני הבבא סאלי יסביר לו מדוע אינו יכול להסב עמו לסעודה.
כאשר נכנס הרב אליהו לסלון הרחב שבו התקיימה הסעודה, מיהר הבבא סאלי למזוג לו כוס עארק והושיבו על ידו. עד מהרה התפתחה ביניהם שיחה בדברי תורה, כאשר הבבא סאלי מפלפל בבקיאות בש"ס ובפוסקים ונוחת לעומק הדין והרב אליהו מצטרף בדברי תורה משלו. לאחר מכן התנצל הרב אליהו על כך שלא יוכל להצטרף לסעודה עצמה. הבבא סאלי טען לעומתו שסעודה זו היא בגדר סעודת מצווה, מאחר שהוא מבקש לשמוח בה ולהודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב אשר גמלו.
הרב אליהו נעתר לבקשת הבבא סאלי והצטרף לסעודת המצווה. מעט לפני שסיימו את הסעודה, הופיעו לפתע כמה שוטרים בפתח הבית. הם דרשו לדעת אם הדיין, הרב מרדכי אליהו, נוכח בסעודה. לנוכחים שנבהלו ותמהו על הופעת השוטרים, סיפרו שאחד מהאנשים האלימים בעיר, שנידון באותו יום בבית הדין ויצא חייב בדינו, יצא למסע נקמה בדיינים שחייבו אותו. הוא הספיק לבקר בביתם של שניים מהדיינים וביזה אותם, תוך שהוא נוקט כלפיהם באלימות פיזית. על הדיין הראשון שפך שקית מלאה בבוץ ורפש, ואילו בבואו לבית הדיין השני הגדיל לעשות והיכהו עד שהלה נזקק לאשפוז רפואי. כיוון שכך, פנו בני משפחות הדיינים למשטרה, וביקשו מהם שילכו להגן על הרב מרדכי אליהו פן יבולע גם לו. כאשר הגיעו אנשי המשטרה לביתו השכור ולא מצאוהו, התעורר החשש שמא פגע בו אותו בריון מסוכן. כל משטרת באר שבע הועמדה על רגליה כדי לאתר את מקום הימצאו של הרב, עד שהגיעו לבית שבו התארח הבבא סאלי. משהתגלו הדברים, חייך הבבא סאלי ואמר: "נו, חכם מרדכי, וכי היכן היה טוב יותר - להיות כאן בשמחה של מצווה או לסבול מאותו אדם אלים?... לכן קראתי לכבודו אל הסעודה כדי להצילו מנזק".
השוטרים המתינו עד לסיום הסעודה, ויצאו עם הרב אליהו ללוותו לביתו. כשהגיעו לקרבת הבית, יצא אותו בריון ממחבואו וניגש לתקוף את הרב אליהו, אלא שהוא נתפס על ידי השוטרים מבלי שהספיק לעולל לרב כל רע.
במשך השנים התוודע הרב אליהו יותר ויותר לבבא סאלי. הוא הכיר את כיסופיו העצומים של הצדיק לביאת המשיח ואת ביטחונו שיזכה לראותו בימי חייו.
יום אחד עלה הבבא סאלי מנתיבות והתאכסן זמן מה בשכונת מטסדורף בירושלים. הוא הזמין את הרב אליהו אליו בבוקר. הרב אליהו הגיע והבבא סאלי ביקש ממנו תחילה לשתות כוס עארק גדולה.
"אני צריך לדון בבית הדין עוד מעט!" טען הרב אליהו, "ואיך אוכל לעשות זאת אחרי כוס עארק?!"
"תשתה! תשתה!" פקד עליו הבבא סאלי כדרכו, שאין הברכות חלות אלא על מאכל ומשקה שטועמים לפני כן.
"אבל בטני ריקה!" טען הרב אליהו, "לא אכלתי עדיין".
"תעשי לו שתי ביצים", ביקש הבבא סאלי מהרבנית.
"הרופא אסר עליי לאכול ביצים", אמר הרב אליהו לרבנית.
"אם הבבא סאלי אמר, אין בעיה!" אמרה הרבנית ושלקה בעבורו שתי ביצים, שאחריהן שתה את כוס העארק.
ואז אמר הבבא סאלי לרב אליהו כממתיק סוד כמוס: "שנינו נזכה לראות את המשיח!"
הרב אליהו שמח על הברכה הכי נפלאה שיכולה להיות. לאחר מכן הלך לבית הדין הגדול בירושלים, ולא רק שלא היה מבולבל בגלל המשקה, אלא אדרבה היה ביישוב הדעת מיוחד.
עברו ימים והרב אליהו בא לבקר את הבבא סאלי בחוליו. הבבא סאלי אמר: "בעוונות הדור צריכים לבוא ייסורים גדולים על עם ישראל. רבים מעמנו עלולים חלילה למות", ואז נאנח ואמר: "אני מוכן ללכת כפרה על עם ישראל מבלי שאראה את המשיח".
הבבא סאלי הלך לעולמו בד' בשבט תשד"מ. הרב מרדכי אליהו הלך לעולמו 26 שנים אחריו. זכותם תגן עלינו שנזכה לביאת המשיח במהרה בימינו.
על פי הספר 'אביר יעקב' מאת חנוך ריגל ושיחה של הרב אליהו זצ"ל
תגובות