פרשת בא - ההכנה למכת בכורות

 שמות י"א, ט'

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהֹוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.

(ה) וּמֵת כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.

(ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהֹוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

(ח) וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בׇּחֳרִי אָף.

כמה שאלות עולות מן הכתובים:

1. והיתה צעקה גדולה בארץ מצרים - וכי במכת ערוב לא הייתה צעקה? במכת ברד לא מתו אנשים? למה דווקא במכת בכורות צריך לציין שהייתה צעקה גדולה בארץ מצרים?

2. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו - גם חתולים ונחשים לא. למה צריך לציין שהכלבים לא יחרצו את לשונם?

3. מה הקשר בין זה שהכלבים לא יחרצו לשונם לבין הידיעה שבעקבות כך יפלה ה' בין מצרים לישראל?

אמרי ברוך לר' אברהם ברוך טולדאנו פי' על פי הגמרא (בב"ק ס) האומרת שמלאך המוות בעיר כלבים נובחים וכשאליהו בעיר כלבים שוחקים. וכאן ה' היכה כל בכור בעצמו לכן היה מוות והכלבים לא נבחו כי זה לא היה על ידי מלאך המוות.

אבל כבר האמרי ברוך מקשה על תירוץ נפלא זה. עיין שם. מלבד העובדה שזה לא מתרץ את שאר השאלות.

לאור החיים הקדוש יש ביאור נפלא:

אור החיים שמות י"א, ז'

עוד נתכוון לרמוז לו כי דוקא במקום שיהיו כל בני ישראל פירוש כולם יחד יהיו ישראל לא יחרץ כלב וגו' זה לך האות כי אין זר אתם אבל אם לא יהיו כולם בני ישראל ויהיה ביניהם איש מצרי יחרץ כלב לשונו הא למדת כי יראה שם משחית, והכוונה בזה לומר לו כי לא תועיל ערמה לבכורות להמלט שהגם שיתחבאו הבכורות המצרים בין ישראל לא ימלטו באמצעות זה.

על  דרך ביאור זה ניתן לומר, שכמו שלכלב יש חוש ריח להבדיל בין אויב לאוהב, כך הכלבים הבדילו בין בכור מצרי שהיה בבית ישראל לבכור ישראלי. 

מדוע היה חשוב לתורה לציין את זה דווקא כאן?

שאלה זו תכוון אותנו להשיב גם על שאלת ההפליה שאמרנו. 

מכת בכורות נועדה להבחין באופן ברור בין ישראל לעמים. כאן נולד עם ישראל, כאן נוצר ההבדל וההפרש הזה. וזה יכול להיעשות רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, זה לא יכול להיעשות על ידי מלאך.

כשברא הקב"ה את העולם הוא השתמש הרבה בהבדלה: ויבדל בין האור ובין החושך, בין המים העליונים לתחתונים, בין יום ללילה. ובכל ספר בראשית בין הבכור שנדחה לבן הנבחר. וכאן בפרשתנו הקב"ה בוחר בבכור האמיתי - בני בכורי ישראל.

שמעתי פירוש בשם ר' מנחם שוורץ שהצעקה הגדולה במכת בכורות היא אותה צעקה גדולה שצעק עשיו על שלקחו לו את הברכה. כאן הקב"ה חותם על הצעקה הזו שהכל היה מכוון ממנו - בני בכורי ישראל. והיתה צעקה גדולה על הבכורה - כנגד אותה צעקה גדולה של עשיו על הברכה.