הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו
שאלה מרכזית מלווה רבים מהפרשנים העוסקים בסיפור יציאת מצרים: למה לא מספיק מכה אחת להוציא את ישראל ממצרים?
פרשתנו פותחת בדיוק בתשובה לשאלה זו:
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ... לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ…” (שמות י)
והתשובה המפתיעה: כדי לספר סיפור.
לא רק כדי לצאת ממצרים –
אלא כדי שנדע איך לספר את יציאת מצרים.
כאן מתגלה יסוד אדיר:
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו – כעם וכיחידים – חשוב לא פחות מהאירועים עצמם.
מדע הנרטיב: איך סיפור יוצר מציאות
בפסיכולוגיה המודרנית קיימת גישה שלמה בשם השיטה הנרטיבית.
הרעיון פשוט ועמוק:
לא רק מה שקרה לנו מעצב אותנו –
אלא בעיקר הסיפור שאנחנו מספרים על מה שקרה.
המחקר מראה ש:
- הזהות שלנו נבנית מהאופן שבו אנחנו מפרשים את העבר
- אותם אירועים בדיוק יכולים להיחוות ככישלון – או כצמיחה
- שינוי הסיפור = שינוי החיים
אנשים שמספרים את חייהם כמסע של התגברות, ולא כרצף של נפילות –
חווים יותר משמעות, חוסן, תקווה ואפילו בריאות.
והתורה?
הקדימה את זה בכ־3,300 שנה.
יציאת מצרים: לא רק מה קרה – אלא איך מספרים
שימו לב:
התורה לא מסתפקת ב„והוצאתי אתכם”,
אלא חוזרת שוב ושוב על הציווי: „והגדת לבנך”.
כי עם שלא יודע לספר את סיפורו –
מאבד את זהותו, גם אם הוא חופשי.
ולכן הקב״ה אומר:
אני מוכן אפילו לעכב את הסוף –
כדי שהסיפור יהיה ברור, עמוק, ויעבור מדור לדור.
אז מה הסיפור שאנחנו מספרים היום?
כל אחת מהשאלות הבאות היא בחירה נרטיבית:
האם מצב העולם או גם החיים שלי מידרדרים או מתקדמים?
יש מי שחי בייאוש תמידי. ורואה איך פעם היה טוב, אבל היום הכל דפוק.
ויש מי שרואה בשינויים המתרחשים בעולם, עם כל החסרונות שבהם, בעיקר את הברכה שבאה לעולם בעקבותיהם.
האם החברה שלנו מתפרקת או מתבגרת?
אפשר לראות רק שיח אלים ופירוד.
ואפשר לראות דור שמבקש צדק, משמעות ואחריות.
הסיפור שנבחר יקבע אם נברח – או ננהיג.
- והסיפור שלי באופן אישי:
- אם אספר לעצמי "אני אדם עם כוחות, שעובר אתגרים אבל גדל מהם" – נמשיך להתפתח
- ואם נבחר לספר "אני קורבן של הנסיבות, הכל קשה מדי" – נישאר תקועים
האחריות שלנו לספר סיפור של השגחה המובילה לטוב
פרשת בא מלמדת אותנו:
הקב״ה לא רק גואל – הוא מבקש לדורות שנספר סיפור של גאולה:
לא רק יצאנו ממצרים –
אנחנו ממשיכים לספר לעצמנו מי אנחנו מאז.
האם הסיפור שלנו הוא סיפור של פחד – או של אמונה?
של קורבנות – או של שליחות?
של התרפקות על העבר – או גם ייעוד לעתיד?
שבת שלום.
תגובות