נכתב בפרשת וארא תשפ"ו - בזמן שאיראן אויבתינו הגדולה נתונה במרד בתוך עצמה.
ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא - אין דבר שלא רמוז בתורה
הפרשיות שלפנינו מתארות את עשר המכות שבאו על המצרים במצרים. הפרשנים שואלים מדוע צריך עשר הרי ה' היה יכול להטיל חושך גמור על מצרים כמו שהיה במכה התשיעית, שהמצרים גם ככה לא יכלו לזוז, ואז בני ישראל היו יוצאים בשקט ממצרים בלי שאף אחד יפריע להם?
אלא שמכות מצרים לא נועדו רק עבור פרעה. הכל נלמד גם אלינו.
גם המכות שבאות על איראן, לכאורה קשורות לאיראן אבל הכל מדבר אלינו.
בתוך מכות מצרים אנחנו רואים שהיו לפרעה מתנגדים מתוך העם שלו. את ההתנגדויות אנחנו מזהים כבר מפרשה הקודמת, פרשת שמות.
שם אומר פרעה לעמו: "הבה נתחכמה לו..." מדוע היה צריך להתחכם כנגד ישראל?
משום שמלך הגוזר על מיעוט בתוך העם שלו גזירות שיעבוד אכזריות כאלה, עלול לעורר על עצמו התנגדות מוסרית מתוך העם. הנתינים שלו יטענו כנגדו הרי זה רצח עם!
כך אנו מוצאים גם לגבי המילדות העבריות. היו פרשנים כמו אברבנאל, שהקשו כיצד פרעה העלה בדעתו כלל שמילדות עבריות יהרגו את התינוקים שלהם עצמם. ולכן פירש שהמילדות העבריות הכוונה למצריות המילדות את העבריות.
ומכאן רואים שאפילו המילדות המצריות עצמן התנגדו לפרעה.
וכן בת פרעה, הגדלה בארמון המלך עצמו. אף היא הולכת ומצילה את משה בניגוד לגזירת אביה.
בפרשתנו אנחנו רואים שהמכות לאט לאט גורמות למצרים עצמם להבין שפרעה טועה.
במכת הברד נאמר: "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים".
ויש מכות בהם נאמר שמשה צריך לצאת אל פרעה למים. כך במכת דם, מכת ערוב ובמכת ברד. אבל לא בכל המכות.
הרמב"ן מסביר מדוע וכך כותב:
והטעם כי בדם בעבור היותה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו וזה טעם ונצבת לקראתו (לעיל ז טו) והתיצב לפני פרעה (פסוק טז) שיעמוד כנגדו ביד רמה וכן במכת הערוב נאמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ובברד (להלן ט יג) השכם בבקר והתיצב לפני פרעה והוא גם כן בצאתו המימה כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקב"ה שיהיה לעיני כל העם כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה
אם כן, חלק מהדחת פרעה עוברת דרך העם המצרי בעצמו שפונה לפרעה ואומר לו - טעינו. חזור בך.
אבל כמו שאמרנו המכות לא נועדו בשבילם, המסר נועד בשבילנו.
אז מה אנחנו לומדים מהסיפור?
נזכיר את סיפור האינדיג שמביא ר' נחמן בסוף סיפורי המעשיות.
אפשר למצוא את הסיפור המלא כאן:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%91%D7%9F_%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%A9%D7%A0%D7%A4%D7%9C_%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%92%D7%A2%D7%95%D7%9F
לענייננו
כדי להוציא את ישראל ממצרים, צריך לרדת עד אליהם ולהעלות אותם שלב אחרי שלב, שהרי ישראל במצרים נטו אחרי המצרים וחלקם היו מעורבים בהם ממש "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". אז כדי להוציא "גוי מקרב גוי" צריך להוכיח קודם כל למצרים שפרעה טועה, ואז גם ישראל ידעו שהמצרים טעו, וכמו שמצרים יעלו שלב אחרי שלב בהבנת מלכות ה' כך ישראל יעלו. ויתקיים בהם "ולקחתי אתכם לי לעם".
תגובות