עזוב אחי

לקראת סוף הפרשה מסופר לנו על יוסף שנמצא בביתו של פוטיפר.

יוסף מתמנה להיות 'אשר על הבית', אחראי על הכלכלה של הבית, התחזוקה שלו וכל ניהול הבית של אחד משרי מלך פרעה.

הכתוב מתאר שפוטיפר סומך על יוסף:

> *"ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע איתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל"*

חז"ל דרשו, "הלחם אשר הוא אוכל - זו אשתו". ודיבר הכתוב בלשון נקיה.

אמנם אבן עזרא פירש על דרך הפשט, לחם - כפשוטו. שהרי המצרים לא אוכלים עם העברים לחם כי זה חרפה בשבילם.

אולם, דרשת חז"ל מתיישבת היטב ברמיזות הפסוקים. משתי סיבות:

1. *השורש ע.ז.ב מופיע בסיפור חמש פעמים.* 4 פעמים בהקשר עזיבת הבגד של יוסף ביד אשת פוטיפר ופעם אחת בעזיבת פוטיפר את כל אשר לו ביד יוסף מלבד הלחם.

2. הכתוב "ולא ידע איתו מאומה כי אם הלחם", חוזר בדברי יוסף לאשת פוטיפר: "ולא חשך ממני מאומה כי אם את באשר את אשתו". *המשפט כמעט חוזר על עצמו אחד לאחד ויוצר השוואה מובהקת בין הלחם לאישה*. ועוד, שלפי דברי יוסף בתחילה היה צריך לומר "ולא ידע איתו מאומה כי אם הלחם ואשתו!"

ואמנם דרשת חז"ל צריכה ביאור. *מה חז"ל רצו לרמוז פה?*

נראה לבאר *שעיקר הסיפור פה נע בין אמון לבגידה.* יוסף מקבל אמון מלא מאדונו, עד כדי כך שיוסף עצמו הופך להיות אדון הבית, הכל מלבד האישה. 

*כשיש אמון מלא באדם, יש סכנה של בגידה ונפילה לעריות, זו אולי הסיבה שאנשים בעלי כוח ושררה נופלים בעניין זה.*

וכבר לימדונו חכמים "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"

יוסף הצדיק, עמד מול ניסיון גדול של בגידה באמון, אמון באדונו, ויותר מכך אמון בבוקר עולם. ולכן אומר הוא לאשת אדונו:

"הן אדוני לא ידע מה איתי בבית כי אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הזאת *וחטאתי לאלוקים*".

על כן הכתוב מדגיש שוב ושוב "*ויעזוב בגדו בידה* כנגד "ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף". יוסף עוזב את הבגידה שלו בידה ונשאר נאמן לאדונו ולבורא עולם.