פרשת וירא - למה אברהם עושה זאת שוב?

מיד אחרי הפיכת סדום התורה מספרת על אברהם שיורד לגרר. 

בניגוד לירידה הקודמת למצרים, כאן אין תיאור של רעב לפני הירידה של אברהם. וכן 

אין התורה מפרטת ומסבירה מה הניע אותו לרדת לשם?

שאלת רבנו בחיי - כיצד אברהם שוב סומך על הנס?

חוסר בתיאור המניע של ירידת אברהם לגרר מצטרף לשאלת רבנו בחיי בפתיחת הפרשה:

ר' בחיי בראשית כ':ב'
אחר שנלקחה שרה במצרים אצל פרעה ונעשה לו נס גדול שהוצרך לו להחזירה לו בעל כרחו ע"י נגעים גדולים, מה היה חוזר עתה בגרר ואומר לכל אחותי היא, וכי היה סומך על הנס בכל פעם ופעם, ושמא אין עושין לו נס.

רבנו בחיי מביא את תירוצו של רבנו חננאל לשאלתו. וכך כתב:

וכתב רבינו חננאל ז"ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ"כ לא הניחו ה' ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדיקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד 

מה המניע של אברהם לרדת לגרר?

כאמור, תשובתו של רבנו חננאל מתרצת מדוע אברהם נאלץ לשקר ולומר על שרה שהיא אחותו ולא אשתו. 

אבל היא לא מסבירה מדוע בכלל אברהם נכנס לכל הסיפור הזה? למה בכלל הוא ירד לגרר?

ניקיון כפים?! תפיסתו המשובשת של אבימלך

כמה רמזים בסיפור יכולים אולי לקדם אותנו בפתרון שאלה קשה זו.

במהלך האירוע אלוקים מתגלה לאבימלך בחלום הלילה ומונע אותו מלגעת בשרה. בדו שיח המתפתח ביניהם טוען אבימלך כנגד ה' "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?! הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתׇם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת"

טענה זו מזכירה לנו את דברי אברהם לה' על סדום שם הוא מנסה להציל אותם באותה טענה ולא מצליח. ותכף נשוב להשוואה לסיפור עם סדום.

לעת עתה, התבוננות נוספת בסיפורנו הפעם, מעוררת באופן שטחי את המחשבה כי יש כאן טענה מוסרית שהיא לכאורה צודקת, והיא מעמידה את הסיפור באור אבסורדי לחלוטין!

אברהם אבינו עושה מעשה תמוה מאוד, הוא 'מוכר' את אשתו, הוא 'מרמה' ומשקר למלך ואילו אבימלך הוא הצדיק!!

תשובתו של ה' לאבימלך:

גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתׇם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת

וכותב רש"י:

אמת הוא שלא דימית מתחילה לחטוא, אבל נקיון כפים אין כאן, שלא ממך היא שלא נגעת בה אלא אני חשכתי אותך מחטו.

 תום לב יש כאן, ניקיון כפיים אין כאן. רש"י אומר שניקיון כפיים אין מפני שאבימלך מצידו היה גם נוגע בשרה, אבל ה' מנע ממנו את זה. 

אולם, אפשר לומר הסבר אחר למה ניקיון כפיים אין כאן. ויש פה נקודת מפתח בפרשה שמסבירה את כל סיפור המלכים הגוזלים את נשי עמי הארץ.

בעבר חשבו אותם מלכים שהם אלוהי הארץ - הם קובעים את החוקים באותה מדינה. אין דין ואין דיין, המלך רשאי לקחת לעצמו כל מה שירצה כיוון שהוא האלוהים. הכל בארצו שייך אליו. אם כן, אם המלך ירצה לקחת אליו אישה, אין מניעה שזה לא יקרה. שהרי הכל שייך למלך.

אלא שהצדקת פגם מוסרי-חברתי יכולה להיות פעם אחת, לא כאשר היא מתבצעת שוב ושוב. ואילו הייתה האישה אשת-איש, היה זה פגם מוסרי חברתי שמשבש את כל יסודות החברה מה שמערער אפילו את מלכותו של המלך. לכן, העדיפו להרוג את הבעל ולקחת את האישה.

נמצא שניקיון הכפיים שאין כאן היא התפיסה המשובשת שהמלך רשאי לגזול כל דבר כי הכל שייך למלך, זו הנחת היסוד השגויה שהיו חיים בה. אותה צריך לשנות. ואם לא שינו אותה באמת יש פה תום לב, אבל לא ניקיון כפיים! 

אז מדוע אברהם אבינו יורד לגרר בכלל?

אברהם יורד לגרר כמסקנה מכשלונו בהצלת סדום

נראה שיש קשר בין שני הסיפורים - הפיכת סדום והגעתו של אברהם לגרר. 

לפני הפיכת סדום ה' נמלך באברהם, אומר אור החיים על הפסוק "ארדה נא ואראה..."

אור החיים בראשית י"ח, כ"א

ארדה נא וגו' – צריך לדעת אומרו לשון ירידה...  הכונה היא... הנה שורת הדין נותנת... כשיעבור האדם על אחת מכל מצות ה' וימרה פי עליון, לצד מעלת האל הגדול יתחייב להאבד הוא וכל סביביו. כי את המלך ה' צבאות הכעיס... לזה אמר ה' כאן בהודעת דרכיו אל אברהם ארדה נא פי' לא ישפוט בערך מעלתו אלא בהשואה לנבראים...

כלומר, תכלית הפנייה לאברהם הייתה כדי שילמד זכות על סדום ויעצור את ההפיכה שלהם. אבל אברהם לא מצליח. ובהמשך הדברים אור החיים הקדוש מעלה אפשרות שאילו אברהם היה בסדום אולי היה מצליח למלט את העיר:

אור החיים בראשית י"ח, ל"ג

והגם שמצינו להרשב"י (זהר ח"א פ"ב.) שאמר וצדיק יסוד עולם, אפשר שזה יהיה כשיהיה צדיק מופלא, ואפשר שאם היה אברהם בקרבה של סדום היה ממלט כל העיר.

ולכן כשאברהם לא מצליח להציל את סדום, סביר מאוד להניח שיש עליו רגשות אשמה - אולי הייתי יכול להציל אותם, אילו רק הייתי שם הייתי עוזר להם ומחזיק אותם בתשובה.

כיוון זה מסביר את השקפתו של אברהם אל סדום לאחר ההפיכה:

וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כׇּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן

המפרשים רובם ככולם מסבירים שהשקפתו של אברהם הייתה לבדוק אם יש שם עשרה צדיקים. אבל לפי פירושנו, יתבאר שאברהם מסתכל מתוך תחושת מצפון וכאב לב על כך שהיה יכול להציל אותם ולא הציל. 

פירוש זה מסביר מדוע אברהם יורד לגרר. הוא רואה עוד חברה משובשת בסדריה, עוד חברה שחיה בתפיסת עולם מבולבלת והוא יורד לשם לשתי סיבות: 
1) לחזק את התיישבותו בארץ
2) לתקן את המציאות המעוותת שחיים בה מלך גרר ועמו.

הראיות מסוף הסיפור

ראיות לכך שאלו הן הסיבות אנו מוצאים בסיום הפרשה. בעקבות כל הסיפור עם שרה, לומד אבימלך שני דברים:

1. שהוא לא האלוהים העליון מעליו יש אלוהים שמשקיף ומשגיח על המוסריות של בני האדם.

2. אבימלך לומד שגם המלך לא יכול לקחת ולגזול לעצמו כל דבר.

שני תובנות אלה באות לידי ביטוי גם בסיפור הבא עם אבימלך. 

1) עבדיו גוזלים את באר המים של אברהם, ואברהם מוכיח את אבימלך על כך - אבימלך מצידו, מתנצל. 

2) ואברהם גם נוטע עץ בבאר שבע וקורא שם בשם ה' אל עולם - לא המלך הוא האלוהים העליון אלא יש מעליו אלוקים שמשגיח ומפקח על דרכי בני אדם, אם הם מעוותים או ישרים.