שליחותו של עבד אברהם מתבצעת בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
הוא מקבל השגחה אלוקית וסיעתא דשמיא עד כדי מצב שבו אפילו לבן ובתואל עובדי העבודה זרה מודים ואומרים: "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב".
"הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'"
ובכל זאת, במהלך הצגת הדברים מול המשפחה, העבד מספר בהתלהבות את כל השתלשלות הדברים. ומסיים את דבריו בצורה חלשה:
"וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל"
כלומר, אחרי האותות והמופתים שסיפרתי לכם - בכל זאת יש עוד מצב שאתם לא תסכימו לשלוח איתי את רבקה. ולכן הבחירה בידכם רק תעדכנו אותי.
האמירה הזו מחדדת מידה עוצמתית לחיים - מידת שוויון הנפש.
למרות שראיתי את כל הסימנים משמים, עדיין אני נמצא במצב שבו אם לא תסכימו אקבל את דבריכם בלי ניסיון לשכנע או להתווכח או לכפות את דעתי עליכם. כי אני מבין שגם אם לא הולך לי גם זה מאת ה'.
היכולת לאפשר לאנשים בחירה חופשית על אף שאני מאמין ובטוח בעצמי שמה שאני עושה זה האמת, זו יכולת של מידת הסבלנות. לסבול התנהגות קשה מצד אנשים אחרים. חז"ל כינו מידה זו גם "המעביר על מידותיו". כי זה באמת יכולת לעבור הלאה על הקשיים שנקרים בדרכנו מצד אנשים שמסביבנו.
לפעמים קורה שאדם כועס עלינו, לא מסכים איתנו מוכיח אותנו. ומתוך הכעס הזה עלינו אנחנו מרגישים לא בנוח ומעוניינים לפתור את זה מיידית. לתת תירוץ או להסביר את עצמנו כדי שלא יכעסו עלינו. אבל מידת הסבלנות מאפשרת לאחרים לכעוס עלי. זה בסדר - זה הצורך שלו, לא בטוח שהוא רואה את הדברים עין בעין כמו שאני רואה אותם. ובכל זאת לא להתרגש מזה.
זוהי מידת הסבלנות!
תגובות