פרשת לך לך - ניסיון גניבת ברכותיו של אברהם

 תחילת הפרשה פותחת את סיפור אברהם עם ברכות וייעודים גדולים לאברהם אבינו:

"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה".

ברכה לזרע, ברכה לגדולה, ברכה למלכות, מי שיידבק בך יזכה לברכה.

עם ייעודים כאלה מי לא ירצה להיות חבר של אברהם אבינו?

חמשת הניסיונות הכושלים בחיפוש יורש מתאים לברכות אברהם

ואכן, לאורך הפרשה אנו נמצא קו חורז בין כל אלה המבקשים להידבק באברהם ובזרעו - כולם רוצים לקחת 'בעלות' או לקחת 'חלק' בברכותיו של אברהם. עד שיבוא יצחק היורש המיועד יהיו רבים שיהיו טוענים לכתר ירושת אברהם. חלקם אפילו יהיו בהצעתו של אברהם בעצמו. נסדר את הדברים וננסה לרדת לעומקם.

לוט

הראשון שטוען לכתר ירושת אברהם הוא לוט. כאשר אברהם יוצא מחרן לוט מצטרף אליו - "וילך איתו לוט". לשון הכתוב רומז שלוט מגיע למרות שמצד אברהם לא בטוח שהיה רוצה שלוט ילך איתו (אור החיים הקדוש).  ייתכן שבעקבות כך לוט ירגיש מעין דחייה מצד אברהם, ובכל זאת הוא ימשיך וידבק באברהם. הוא ירד איתו למצרים וגם יעלה איתו.

מה המניע של לוט? 

בהמשך הסיפור נמצא שריב רועי לוט סביב רועי אברהם יהיה על שאלת הירושה של אברהם, רועי לוט ירעו בשדות זרים ונימוקם: לאברהם ניתנה הארץ ואין לו יורש קרוב מלבד לוט ואם כן לוט יורש את הארץ ולכן זה לא גזל (רש"י). 

לוט מצטרף לאברהם כי הוא טוען לכתר הירושה. רק אחרי שלוט נפרד מאברהם, אברהם יכול לקבל את ברכת הארץ. רק אז יתגלה לו בפירוש - זו הארץ המובטחת.

מלך סדום

השני שמבקש לטעון לכתרו של אברהם, הוא מלך סדום.  

לאחר החזרת השבוים ממלחמת המלכים על ידי אברהם. מלך סדום מניח הנחה שבה אברהם לא הולך לקחת את השבויים לעצמו, הוא משיב אותם למקומם. ולכן הוא מציע שאברהם ייקח את הרכוש לעצמו ואת הנפש יחזיר למלך סדום. מעין 'טריק' - ממילא אתה מחזיר את כולם למקומם ולא לוקח לעצמך, אז בוא נעשה עסק - קח לך את הרכוש ואת הנפש תחזיר אלי.

אברהם שמזהה את העורמה שבדברי מלך סדום, נזהר מדבריו ובנקיות הדעת משיב לו "ולא אקח מכל אשר לך ולא תאמר אנוכי העשרתי את אברהם". מה שאתה מבקש הוא 'קרדיט' על ברכת ה' אלי. כביכול שתאמר אני גרמתי לאברהם להתעשר ממילא, מה שיבוא לזרעו של אברהם אני הבעלים עליו.

אליעזר

השלישי שעולה בהצעת כתר הירושה הוא אליעזר. כאן, בשונה מהשניים הראשונים, לא אליעזר טוען לכתר אלא אברהם טוען בשבילו. אולי מצד הכרת הטוב. אליעזר הנהיג את משק ביתו של אברהם, הוא יצא איתו למלחמה וניצח. המדרש מספר שחיילי אברהם לא רצו לצאת למלחמה, הם פחדו מהמלכים החזקים שכבשו את כל העולם העתיק של אז. ובכל זאת, אברהם מצליח להוציא אותם למלחמה ואולי גם בעזרתו של אליעזר. חז"ל דרשו את המספר 318 כגימטריא של אליעזר. הוא שקול כנגד כולם.

לכן, אומר ה' לאברהם "והנה בן ביתי יורש אותי". 

הגר

הרביעי שטוענת לכתר הירושה היא הגר. בתחילה היא ניתנת לאברהם כשפחה. זה קורה אפילו בהסכמת ובהנחיית שרה, מתוך הנחה שהבן אמנם לא יהיה ביולוגית של שרה אבל מאחר והיא תגדל אותו הבן ייקרא על שמה. כעין אם פונדקאית.

אלא ש... ברגע שהגר נפקדת בבן היא כבר טוענת שהיא הופכת להיות הגבירה - היא היורשת האמיתית של אברהם וברכותיו. היא זו שתיזכר על דפי ההיסטוריה ולשרה לא יהיה זכר. ייתכן שמצד אברהם הוא מוכן להתנחם ולהסתפק בישמעאל, אבל שרה לא מוכנה לזה! היא יודעת שלאורך כל הדרך מי שהייתה האישה של אברהם, שהלכה בדרכו שליוותה אותו זו היא ולא הגר. 

ולכן היא פועלת להחזיר את היוצרות לקדמותם - יש פה מצב מסוכן. שפחה כי תירש גבירתה?! (משלי ל, כג) 

ישמעאל

המקרה של ישמעאל הוא מקרה מורכב. בפרשתנו המקרה שלו דומה לסיפור עם אליעזר. כמו שאצל אליעזר אברהם הוא זה שהציע אותו כיורש פוטנציאלי, גם אצל ישמעאל אברהם מציע אותו כיורש פוטנציאלי.

"לו ישמעאל יחיה לפניך". 

בפרשה הבאה, ישמעאל עצמו כבר יטען לכתר.

מה משמעות הדברים?

חמשת הניסיונות הללו מלמדות על תכונה אחת - הרצון לקחת את שמו הגדול של אברהם. הרצון להיכתב על דפי ההיסטוריה. 

לעומת אלה שמבקשים לקחת בדרכים כאלה ואחרות גדולה שאינה שייכת להם עומד אברהם. 

אברהם לא מבקש יורש! אברהם מסתפק במה שיש! הוא פועל עם מה שה' נותן לו. 

זה בא לידי ביטוי בצורה בהירה בבקשתו אודות ישמעאל "לו ישמעאל יחיה לפניך" באמת שאינני ראוי, ומצידי אסתפק בישמעאל. אבל הקב"ה רוצה להעניק לאברהם את מלוא הברכה ולכן הוא אומר "אבל שרה אשתך יולדת לך בן". זה המסלול המיועד ולשם אני חותר, גם אם זה נגד הטבע.

ותכונת ההסתפקות של אברהם באה לידי ביטוי גם בהצעתו את אליעזר כמועמד ליורש. ופה צריך הבהרה לפשט הפסוקים.

בראשית ט"ו:א'

(א)  אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.

(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.

(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ.

פשט הפסוקים מתואר כביכול שאברהם מתלונן "ה' אלוקים מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר: ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי". 

אמנם, ניתן גם לקרוא את הפסוקים בצורה אחרת. 

אברהם לא מתלונן הוא פונה אל ה' ואומר "ה' אל תשלה אותי, אני כבר מבוגר. אל תבטיח לי הבטחות שהן לא במסגרת האפשרות להתקיים. גם אם לא נתת לי זרע, הכל בסדר, גם ככה נתת לי שכר הרבה ומה עוד תתן לי, מספיק לי שבן ביתי יורש אותי". 

יש לפרשנות זו מקור בפרשנים מסוף ימי בית שני. ואפשר גם למצוא לה הקשר נוסף בהפטרת פרשת וירא, בתשובת האישה השונמית לאלישע "בתוך עמי אנוכי יושבת..." לא חסר לי כלום. ובהמשך היא גם תאמר: "אל אדוני איש האלוקים אל תכזב בשפחתך". 

מסר לסיכום

חמשת הטוענים לכתר מביעים את הרצון הטבעי לגדול, להצליח, להגשים שאיפות. הרצון הזה מביא אותנו לפעמים לדלג על תהליכים. למצוא יורש כאן ועכשיו, לקחת דברים שאינם שלנו ולזרז תהליכים שלא צריכים לקרות.

כנגדם, מעבר לכל העולם, נמצא אברהם אבינו שמסתפק במה שיש עכשיו, פועל עם מה שה' נתן לו במסגרת הקיימת. ואולי דווקא משום כך, הקב"ה אומר לו שוב ושוב "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך", "אבל שרה אשתך יולדת לך בן". אתה, אברהם, מסתפק במה שנתתי לך. אבל אני בשבילך לא מסתפק בזה ורוצה את היורש המובחר ביותר.

סיפור לסיום על יורשים פוטנציאליים נוספים שרצו להצטרף לברכותיו של אברהם. נמצא כאן.