שמחת תורה - כוח של ברכה לכל השנה

מה הקשר בין שמחת תורה, משיב הרוח, ופרשת וזאת הברכה?

פרשת וזאת הברכה פותחת בפסוק: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים לפני מותו" 

שואל האור החיים הקדוש: מדוע הפרשה פתחה בפסוק הזה? למה היה צריך לתת את ההקדמה הזו? ועוד, צריך לשים לב לסדר הדברים בפרשיה:

בסוף הפרשה הקודמת ה' אומר למשה "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר אני נותן לבני ישראל ומות בהר אשר אתה עולה שמה". זאת אומרת, שמיד אחרי פרשת האזינו משה היה צריך לעלות להר ושם למות.

אבל במקום זה, משה רבנו עוצר, הולך לעם ומברך אותם!

משיב אור החיים הקדוש - משה רבנו מברך את עם ישראל מכל הלב. הוא נמצא ברגע הפרידה שלו מהעם. ברגע הפרידה, הוא מכנס את כל העם כי כוח של ברכה עובד מול כל העם כשכולו ביחד. וכוח של ברכה פועל בצורה חזקה יותר לפני פרידה "לפני מותו".

איך זה קשור לשמחת תורה ולהקפות?

אנחנו נמצאים בסופו של חג סוכות, חג שכולו "וימינו תחבקני" היינו 51 יום בחיבור גדול מאוד עם בורא עולם. המלך בשדה. עכשיו אנחנו עומדים להיפרד ממנו.

ברגעים שכאלה, אנחנו אומרים לו - אנחנו לא רוצים להיפרד ממך. תישאר איתנו עוד כמה רגעים. 

ההקפות סביב התורה תכליתן להיות כלי מחזיק ברכה. כולם מקיפים את התורה, אין הבדל בין תלמיד חכם שלומד כל היום את התורה לאדם שבקושי יודע לפתוח ספר, כולם רוקדים וכולם שמחים. וכשיש שלום יש ברכה (עיין גם בספר "מופת לחג" שהביא דברים אלה בשם תלמיד המהרח"ו)

ומה הסיפור של משיב הרוח ומוריד הגשם?

בחג סוכות נידונים על המים. המים מסמלים שאיבה, מעיין של ברכה שלא פוסק. כשיורד גשם מן השמים זה אומר שיש שפע, שיורד ברכה מלמעלה. ביום שמיני עצרת מתפללים על הברכה שתשרה במעשי ידינו, במלאכתנו, בעבודת השם, בשמחה. 

החוט המקשר, אם כן, בשלושת הדברים המחברים את שמיני עצרת. שזהו חג שאין בו מצוות יש בו רק ברכה, ברכה שמקבלים ברגעי הפרדה מהחגים הקדושים שהיו לנו ובתפילה על הגשם ועל הברכה שתשרה במעשי ידינו השנה.