קיצור הלכות אבלות

*קיצור הלכות אבלות*

*מרגע השמועה על הפטירה ועד הקבורה*

מרגע שיודע אדם על קרובו שנפטר, עליו להתעסק בכל העניינים הקשורים לקבורה, לדאוג להלוויה, ולארגן את השבעה. באותו זמן הוא נקרא "אונן" והוא *פטור* מכל מצוות עשה מהתורה ומדרבנן

(ועדיין אסור במצוות לא תעשה). לכן אונן אינו מברך על מה שאוכל, ואינו מניח תפילין ומתפלל. (דין זה משתנה אם ההלוויה מתעכבת מספר ימים מסיבות שונות – כגון הגעה מחו"ל וכד').

*בטרם ההלוויה*

לפני ההלוויה חלים חלק ממנהגי האבלות. ולכן לכתחילה ראוי *שלא להתקלח*, אך אם קרובי הנפטר מזיעים וזקוקים לכך במיוחד, הם רשאים להתקלח, ולהחליף לבגד שיחפצו לערוך בו את ה"קריעה".

*הדלקת נר נשמה*

"נר ה' נשמת אדם" – נוהגים להדליק נר לכבוד נשמת הנפטר. (יש נוהגים להשאיר נר דולק במהלך כל השנה הראשונה).

*הקריעה וברכת "דיין האמת"*

בשעת הפטירה או השמועה על כך קורעים ומברכים "דיין האמת", ואם לא עשו זאת אז, עושים זאת בבית העלמין.

את הקריעה יש לעשות ביד – ובעמידה. (ניתן להתחיל את הקריעה בסכין/מספריים כדי לעבור את שפת הבגד). נוהגים בדרך כלל לקרוע כשמגיע החברא קדישא בשעת הוצאת המת. 

הקריעה – על ההורים: בצד שמאל כנגד הלב – קורעים את כל שכבות הבגדים, "עד שיגלה את ליבו". על שאר הקרובים: קורעים בצד ימין. 

אישה תסגור את הקרע בסיכת בטחון משום צניעות.

*לאחר הקבורה*

נוהגים לחלוץ נעליים ולקבל תנחומים עוד בבית העלמין. מנהג הספרדים שהאבלים יושבים והציבור עובר לפניו בשורה ומנחם אותם. מנהג האשכנזים שהציבור עומד בשני שורות בצדדים והאבלים עוברים באמצע ומנחמים אותם. 

*סעודת הבראה*

את הסעודה הראשונה לאחר הקבורה – האבלים אינם אוכלים משל עצמם, אלא אחרים מכינים להם לאכול. המנהג לאכול מאכלים עגולים המסמלים אבלות. מקובל להגיש לפניהם ביצה קשה ופת. אך יש גם מנהגים שונים. למנהג האשכנזים, אם הסעודה נאכלת ביום אחר (לאחר צאת הכוכבים), אין צורך יותר בסעודת ההבראה וניתן לאכול משל עצמם.

*קדיש ותפילות*

נוהגים שבן הנפטר אומר "קדיש". אם אין לנפטר בנים נכון שיבקש אחד הנכדים רשות מהוריו החיים ויאמר קדיש לעילוי נשמת הסבא / הסבתא, או שיבקשו מאדם אחר שיאמר קדיש לע"נ הנפטרים.

נוהגים שהאבל עובר לפני התיבה בתפילות השונות – ויש בכך עילוי נשמה לנפטר.

יש עניין גדול בקיום התפילות בבית האבל, ובמיוחד כשיושבים שבעה בבית שבו הוחזרה הנשמה לבורא.

*ישיבה על גבי קרקע*

נוהגים שהאבלים יושבים במקום נמוך. אנשים מבוגרים שקשה להם לשבת נמוך יכולים להקל ולשבת על כסא רגיל.

*חליצת נעליים*

כל שבעת ימי האבלות חל איסור "נעילת הסנדל" - לא נועלים נעלי עור, (אלא אם כן נאלץ לצאת מביתו למקום שהמעבר בו דורש נעליים שכאלו).

*יציאה מביתו*

האבל לא אמור לצאת מביתו למקומות אחרים, על מנת שלא יסיח דעתו מן האבלות. אבל אם נדרש ללכת לביתו על מנת לישון שם בלילה ולחזור בבוקר – מותר.

*עשיית מלאכה*

אבל אינו עושה את מלאכתו בעסקיו, אלא אחרים עושים עבורו מה שצריך. בית העסק של האבל נשאר סגור כל שבעת ימי האבלות, ורק אם יש משהו שהוא "דבר האבד" שייפסד אם לא יטפלו בו יעשו זאת בצנעה.

*רחצה, סיכה ואיפור*

אבל לא רוחץ כל שבעה. כשעה לפני שבת מותר לו לרחוץ פניו ידיו ורגליו. ואם צריך לרחוץ מפני שהיום חם ונצרך לכך מבחינה בריאותית או מפאת כבוד הבריות, ירחץ במים קרים - פושרים. אבל לא יסוך בשמן (אלא אם כן לצורך בריאות) ולא ישים בושם, דאודורנט מבושם וכדומה. 

כמו כן נמנעים מלהתאפר בימי ה"שבעה" – מלבד נשים בגיל השידוכין, וכלות לאחר חתונתן. 

נוהגים גם לכסות את המראות שבמקומות מרכזיים בבית.

*גילוח, תספורת וגזיזת ציפורניים*

אבל אינו מתגלח ואינו מסתפר בימי אבלותו. איסור הגילוח והתספורת על כל הקרובים הוא עד תום שלושים ימי האבלות, ובאבלות על ההורים הוא מעבר לשלושים היום "עד שיגערו בו חבריו" על כך שאינו מתגלח. 

נהגו שהאבלים לא גוזזים ציפורניים ובעת הצורך אפשר בלא מספריים.

*כיבוס ובגדים חדשים*

נוהגים שהאבל לא לובש בגדים מכובסים ובוודאי שלא בגדים חדשים, אם האבל זקוק לבגד נקי, ניתן שבן משפחה שאינו אבל או מישהו אחר ילבש אותו למשך זמן מסוים ולאחר מכן יפשוט אותו וייתן לאבל ללבוש.

*עניינים שבצנעה בין איש לאשתו*

אבל כל ימי ה"שבעה" אסור בחיי אישות.

*לימוד תורה, ודברים משמחים* 

התורה משמחת את הלב, ולכן האבל אסור בלימוד תורה כל שבעת ימי האבלות (למעט הלכות אבלות ודברים מצערים דומים), ואינו עולה לספר תורה. כמו כן האבל אינו יכול לעסוק בדברים משמחים אחרים - חתונה, מוזיקה, החזקת תינוק בידיו וכד'.

*שאלת שלום*

לא שואלים שלום בבית האבל. לא נכנסים ואומרים: "שלום" או "מה שלומך" וכדומה. 

אם מישהו שאל בשלומו, משיב לו שלום ב"שפה רפה" – כלומר בחולשה, כדי להשיב בנימוס אך להראות אבלות.

*נוסח הניחומים*

הנוסח שונה בין העדות השונות, יוצאי אשכנז נוהגים לומר: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים (ולא תוסיפו לדאבה עוד)", יצאי ספרד ועדות המזרח נוהגים לומר: "תנוחמו מן השמים" או "מן השמים תנוחמו".

יש לדעת שאסור למנחמים לפתוח בדברים עם האבל, עד שהאבל יפתח פיו תחילה. ההלכה מכירה בצורך של האבל להיות ספון באבלו, ולעיתים די בישיבה המשותפת כדי לנחמו.

*סעודות בבית האבל*

בענייני האבלות רבו המנהגים שיש בהם הבדלים בין עדות שונות - וכל אחד ידבק במנהגו. ישנן עדות שבהם מקובל שהאבלים אינם אוכלים ביחד עם אחרים, על מנת לא להתחייב בזימון גם שלושה אבלים אינם אוכלים יחדיו, אלא כל אחד בפינה משל עצמו. ובוודאי שאחרים אינם אוכלים בבית האבלים. ישנן עדות אחרות שנוהגות שעושים סעודות גדולות בבית האבלים. ישנם שאינם אוכלים בשר ואינם שותים יין – מכיוון שאלו הם "סימן לשמחה", ויישנן עדות שבהם אוכלים בשר ושותים יין –ש"לא נברא אלא לנחם אבלים". 

*אבלות בשבת*

בשבת לא חלה אבלות בפרהסיא, אבל כן חלה אבלות בצנעה בחוג המשפחה (איסורי רחצה וחיי אישות), ולכן יום השבת נספר לימי השבעה. יש נוהגים שלפני קבלת השבת ב"מזמור שיר ליום השבת" הציבור מקבל את האבל בבית הכנסת.

*צדקה ולימוד תורה לעילוי נשמה* 

חשוב לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטר, המתים מתכפרים בצדקה שנותנים עבורם. כמו כן כדאי לסדר לימוד לעילוי נשמה, ניתן לעשות זאת בין התפילות בבית האבל. וכן ניתן לסדר חלוקת משניות לסיים סדר או את כל השישה סדרים, על ידי אנשים שונים במהלך כל השלושים או השנה. נהגו בלימוד "משנה" שיש בה את אותיות המילה "נשמה".

*חישוב ימי השבעה*

בשבעת ימי האבלות ישנו כלל שמקצת היום ככולו, ולכן אפילו קברו את המת, לפני השקיעה כבר ניספר אותו היום כיום ראשון של אבלות. ביום השביעי מסתיימת האבלות בבוקר, לאחר תפילת שחרית. אם היום השביעי חל בשבת, גם אז מסתיימת האבלות בבוקר (מכיוון שאבלות בצנעה נוהגת בשבת), ולאחר מכן יכול האבל ללמוד תורה, ואין צורך להמשיך לשבת שבעה במוצאי שבת.

במקרה שבאמצע ה"שבעה" חל אחד החגים מהתורה (ר"ה, יוה"כ, פסח, שבועות, סוכות או שמיני עצרת), – ה"שבעה" נפסקת באמצע בשל החג, ואין צריך לשבת שבעה לאחר החג. אבל אם לא ישבו "שבעה" לפני החג בכלל אז יושבים לאחריו.

*קימה מאבלות ה"שבעה"*

ביום השביעי בבוקר לאחר תפילת שחרית, המנחמים מקימים את האבלים. ויש נוהגים לומר לאבל פסוקי נחמה ואז הוא קם מאבלותו:

"לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".

*עליה לקבר*

נוהגים לעלות לקבר ביום השביעי לאחר שקמו מן האבלות. אם קמו בשבת דוחים זאת ליום ראשון.

*משך האבלות* 

האבלות על הקרובים השונים נוהגת במשך שלושים יום, שבהם לא עושים דברים משמחים, נמנעים מבגדים חדשים או מכובסים (כדלעיל), ולא מתגלחים ומסתפרים. 

האבלות על אב ואם נמשכת שנים עשר חודש, אך מותר להסתפר החל משעה שיגערו בו חבריו.

שינוי מקום בבית הכנסת

נוהגים שהאבל משנה את מקומו הקבוע בבית הכנסת.

בכל שאלה ניתן לפנות אליי בשמחה

*אליה אמסלם *