הידור בארבעת המינים

מספר הרב עידו גנירם:

ידידי איתן רווה מרחלים סיפר לי על סבו, שהיה חברו של הסטייפלר עוד מימי גלותם בחוץ לארץ, ואף היה מבאי ביתו הקבועים.

בשנה אחת, לקראת סוכות, הוא הבחין בו בבני ברק, בשוק ארבעת המינים. הוא רואה את הסטייפלר הולך מדוכן לדוכן – ניגש לדוכן של לולבים, לוקח לולב אחד, מביט ימינה ושמאלה, משלם והולך. אחר כך הוא מגיע לדוכן של הדסים, מסתכל על הדס אחד, עוד אחד, ועוד אחד – קונה והולך הביתה.

הסב התפלא מאוד.

אמר לעצמו: מה זה? אני מכיר את החבר שלי, זה לא ייתכן! ככה לבחור לולב? בלי לבדוק כל עלה וכל קוץ?

למחרת, או אולי באחד מימי חול המועד, הוא הלך אליו הביתה.

“תגיד לי,” שאל, “ראיתי אותך אתמול בשוק ארבעת המינים… ככה אתה לוקח לולב? זה לא מתאים לך!”

הסטייפלר חייך, פתח דלת לחדר צדדי, מעין מחסן קטן – ושם, לתדהמתו, ראה עשרות לולבים מונחים בשורות, עשרים או שלושים לולבים לפחות.

ואז אמר לו הסטייפלר כך:

“תאמר לי אתה – מה יקרה אם אני אבוא לדוכן, אסתכל, אסתכל, אבדוק ולא אקנה כלום? מי יקנה אחריי?

אני לא יכול לעשות לבעל דוכן יהודי דבר כזה. איני מסוגל לעזוב דוכן בלי לקנות בו.”