תקיעת שופר - זכותה של מצווה אחרונה

ראש השנה שנת תשפ"ג 

נהגתי כמידי שנה להסתובב עם השופר במושב ולזכות את אלה שלא זכו לשמוע תקיעת שופר. גם השנה כך היה. 

היה זה היום הראשון של ראש השנה, במהלך הדרשות והתפילות בבית הכנסת הייתה חסרה לי דמות אחת - דמותו של אליהו דדון. יהודי מבוגר, מזקני המושב. הוא כבר היה על כיסא גלגלים אבל מוותיקי וממתמידי בית הכנסת. חסרונו היה ניכר לי לעין. למרות שבניו היו בחג, הוא לא הגיע לבית הכנסת. לא בתפילת ערבית וגם לא בשחרית.

לאחר התפילה, יצאתי לסיבוב תקיעת שופר. משפחתי המתינה בבית לסעודה, סעדתי איתה ובקושי נשאר זמן לעבור על חזרה על השיעור הנמסר לפני תפילת מנחה. בתפילת מנחה שוב הבחנתי בכך שאליהו לא נמצא. החלטתי לשאת איתי את השופר בדרך לתשליך, לאחר התשליך הציבור התכנס לקריאת תהילים בבית הכנסת. ואני החלטתי ללכת לבקר את אליהו ולתקוע לו בשופר.

נכנסתי אליו הביתה, שאלתי את בנו אם אביו שמע תקיעת שופר. הבן השיב שבמהלך כל החג הוא משדל את אביו ללכת לבית הכנסת, באמרו לו שהיום ראש השנה אבל אביו, אליהו היה מסרב.

ישבתי איתם קצת, שמעתי ממנו מעט סיפורים מהעבר, ואמרתי לו: "אתה יודע אליהו, היום ראש השנה" הוספתי: "תבוא לבית הכנסת, אתה חסר לנו". אחר כך שאלתי אותו: "אתה רוצה שאתקע לך בשופר?" והוא השיב בחיוב.

תקעתי לו מספר תקיעות כדי לצאת ידי חובה, שוחחנו עוד מעט ויצאתי לתפילת ערבית. אמרנו את הפיוטים והמזמורים ועוד לפני שעליתי לתיבה הגיע אלי אחיין של אליהו ואמר לי בלחש - הזמינו לאליהו ניידת טיפול נמרץ. תתפללו לרפואתו.

הלב שלי נפל, יהודי מבוגר כשמזמינים אליו נט"ן זה יכול להיות נזק בלתי הפיך. כיוונתי בתפילה בכל הלב.

לאחר ראש השנה קיבלנו עידכונים, הבן שלו סיפר שאחרי שיצאתי ממנו, הוא כל כך התרגש ורצה להגיע לבית הכנסת. עד כדי כך שאפילו לא המתין שהבן שלו יתארגן וייקח אותו, הוא ניסה בכוחות עצמו להתגלגל עם כיסא הגלגלים לעבר בית הכנסת, אלא שהיו מדרגות בפתח הבית, הכיסא מעד במדרגות ואליהו התגלגל ממנו ונחבט בראשו.

מאז ראש השנה הוא שכב במשך חודש כמעט ללא הכרה, מצבו הלך ודעך וחודש לאחר מכן הלך לבית עולמו.

המצווה האחרונה שזכה לקיים בחייו הייתה מצוות השופר - מי יודע אולי זו המצווה שהשלימה את תיקונו בעולם.

סיפור 2 

כשסיפרתי לחברים במושב את הסיפור הזה, הם אמרו לי שגם הרב הקודם אלי, רבי יעקב לוי, קרה לו סיפור דומה.
אחד האנשים המבוגרים במושב, יוסף מלכה, היה בתרדמת 'קומה' שנים רבות. 

ראש השנה אחד, פנו אליו כמה מבני המשפחה וביקשו ממנו שילך לתקוע לו בשופר. בתחילה הרב היסס - בשביל מה? הוא גם ככה לא מתפקד..

אבל לאחר מחשבה שניה הוא הצטרף אליהם. הם הלכו אליו, הוא שכב על המיטה בלי שום תגובה.

הרב שלף את השופר, ותקע מספר תקיעות. יוסף ששכב על המיטה, החל לפתע לזוז ונראה כי היה חש שקורה דבר מה מיוחד לידו. הוא שמע את קול השופר.

לא חלפו מספר ימים, ויוסף מלכה הלך לבית עולמו.