עולם הדין הוא עולם של שאלות

כתוב בגמרא מסכת שבת(לא.):

בשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו 6 שאלות: נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר.

עולם השאלות הוא עולם של דין, כשלאדם יש שאלות על עצמו או על העולם זה אומר שיש מצב של דין. תפקיד האדם הוא לרכך את הדין. מה שנקרא בשפת הסוד - למתק את הדין.

איך ממתקים את הדין? 

יש לזה כמה דרכים:

1. דרך ראשונה - לתת הסברים. כאשר הבוס בעבודה שואל אותי, למה עשית כך וכך? האם מילאת את הדו"ח? למה הילד נמצא מחוץ לכיתה? יש מצב של דין. אם נתתי הסבר מניח את הדעת זה אומר שיש תשובה.

האם התשובה שאתן תמתק את הדין, מאוד תלוי בסוג התשובה. 

סיפור של הרב גינזבורג

https://www.dirshu.co.il/wp-content/uploads/2022/09/vayelech_82.pdf

נבחרת במסיבת סוף שנה למצטיין השנה ועוד באהבת ישראל.

יום למחרת בהפסקת הבוקר המנהל תופס אותך על חם במסדרון מרביץ לחבר. תוך שעה אתה מוצא אותך יושב בחדר של המנהל ואז... עולה שאלה כמובן..

שלושת התשובות: 

המאשימים - זה לא אני, זה הוא התחיל. 

המתבצרים - זה האופי שלי. לא יכולתי להתאפק.

המטיחים - מה כבר עשיתי, זה לא כזה נורא.

שלושת ההסברים האלה יש בהם משותף אחד - הם אומרים 'אני בסדר' ומישהו אחר אשם. הראשון אומר האחרים אשמים. השני מנתק בין האופי שלי לעצמי. והשלישי מאשים את ה' בכבודו ובעצמו - אתה אחראי למציאות הזו למה אתה גוזר עלי גזירה שאיני יכול לעמוד בה.

אבל הדרך האמיתית בתקופה הזו. היא הוידוי: "חטאתי עוויתי פשעתי". אם אבוא למנהל ואומר לו אתה צודק טעיתי. אני בעצם בא אליו עם בקשה - אני צריך עזרה. אני לא מצליח להתגבר לבד על היצר שלי. וכשאדם מבקש עזרה האם לא יעזרו לו?

2. ‏דרך שניה - הכנעת הלב. 

איוב - איפה היית ביסודי ארץ הגד אם ידעת כולה.

האדמו"ר מקומארנא היה חי בשנות השואה. בתקופה קשה זו עלו שאלות כמובן, זו הייתה שעת דין קשה מאוד בעולם. באחת הדרשות שלו הוא דרש על בני אהרון "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וכך אמר. למי שקרוב אל ה' ולא שואל על דרכי הנהגתו אז אקדש - אני קדוש בעיניו. אבל על פני כל העם אכבד. הדין הוא כבד.. לא ברור.

3. ‏דרך שלישית - התחזקות באמונה.

אדם יכול לשבת ולחזק את עצמו בדברי אמונה. ללמוד עוד דף גמרא, עוד תהילים, עוד הלכות. לימוד האמונה מעלה את האדם וממילא הדין שלו מתבטל. יש סיפור מדהים על תלמיד אחד שהגיע לראש ישיבת מרכז הרב הרב צבי יהודה ואמר לו הרב יש לי שאלות באמונה. אמר לו הרב, תבוא אלי מחר נלמד דף גמרא ותקבל תשובות. למדו הרב והתלמיד. לאחר הלימוד פנה התלמיד אל הרב ושאל: אבל הרב איפה התשובות?

אמר לו הרב, לא הבנת? טוב תבוא מחר ונלמד עוד אולי תבין את התשובה שאמרתי לך היום. וכך למדו יום ועוד יום. לאחר חודש - שאל אותו הרב צבי יהודה, תגיד מה עם השאלות שלך? יש לך כבר תשובה. ענה לו התלמיד - לא, אבל הן כבר לא מציקות לי..

סיפור נוסף שממחיש את העניין הזה:

תלמידו של הרמב"ן ז"ל חלה בחולי קשה, ובא הרמב"ן לבקרו. כאשר ראה שקיצו קרב ובא, והולך הוא לבית עולמו, אמר לו: "שמע נא, בני, את אשר אצווך. דע שבעולם העליון יש היכל עליון, ושמה כסאות למשפט, והשכינה ניצבת בעדתם. הא לך קמיע, ודע שבקמיע זה יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע, עד שתגיע להיכל העליון הזה, ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל". את השאלות נתן לו בכתב יחד עם הקמיע, וביקשו שיבוא אליו בחלום ויגיד לו את התשובות שישמע שם.

נפטר התלמיד לבית עולמו, ויהי היום והרמב"ן היה יושב על יד חלונו ועוסק בתורה, והנה הופיעה דמות תלמידו לנגד עיניו. אמר לו התלמיד: "ידע רבנו, שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע, נפתחו בפני השערים, ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה, עד ההיכל הזה שאמר לי. וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי רבי ומורי, ראיתי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת, ששם הכל מובן והכל בצדק ובמשפט" (האבלות בהלכה ובהגדה עמ' 26)