העירוב
בשטרסבורג – עיר בצפון מזרח צרפת מוזכר בתשובות הלכתיות כבר מלפני מאה שנה, העיר
הפסטורלית משופעת בנהרות המקיפות וחוצות את העיר ומעניקות למקום מראה ואוירה
ייחודיים
העירוב ברובו נסמך על
גדות הנהר כמחיצה , אך כמו בכל עירוב גם בשטרסבורג היה צורך בתיקונים והשלמות כגון
מקומות בשפת הנהר שלא היה בהם גובה של עשרה טפחם, או בצדדי העיר שבהם אין נהר
לפני מספר שנים בדק
את העירוב הרב מנחם מושקוביץ ובעקבות בדיקתו והנחיותיו שודרגו והושלמו תשתיות
העירוב כדי להשלים את היקף העירוב
שני אברכים הרב דוד
לילתי, והרב מיכאל לוי שלמדו עירובין בכולל מקומי, יזמו וביצעו את הבדיקה ואת
התקנת העירוב, כנגד כל הסיכויים, במאמץ והשקעה שלא ניתנים לתיאור הם הצליחו במשך
חודש וחצי להקים את העירוב ברמה בסיסית, ובמשך שלוש שנים לשדרג את התשתיות ליציבות
וחזקות יותר
כמו כל פרוייקט
בחו"ל גם היה מורכבות לאשר את עבודות העירוב מול העייריה, ובעיקר מול מחלקחת
הבטחון של האיחוד האירופי המשתכן בבניין בעיר
הקהילה יצרה קשר עם
אחראית על מחלקת הבטחון של האיחוד האירופי, בהתחילת השיחה עוד לפני שהיא הבינה מי
הדובר ומה בקשתו זה היה נשמע שאין סיכוי לחבר תשתיות של עירוב באזור הבניין. אך
לאחר שהם ביקשו להסביר עד כמה הדבר חשוב לקהילה היהודית היא אמרה: תדעו, אבא שלי היה
יהודי, והוא תמיד אמר לי "בכל הזדמנות שיש לך תעזרי ליהודים" מחר ב 11
בבוקר היא המשיכה, אתם מבצעים את כל מה שאתם צריכים, אני אדאג לכיבוי של כל
המצלמות באזור הרלוונטי ואם תצטרכו עוד משהו דברו איתי.
כשהיא שמעה שזה החוט
האחרון בתוואי העירוב היא פשוט התחילה לבכות מהתרגשות וסיימה את השיחה כשקולה חנוק
מדמעות
אבל החלק המרתק ביותר
בסיפור הוא סיפורו של אלברטו
אלברטו הוא חוטב עצים
בן 50 שגר ארבעים דקות נסיעה משטרסבורג
הוא לא יהודי והקשר
שלו ליהדות מסתיים בעובדה שסבתא רבה שלו היתה יהודיה וזהו.
מגיל 19 הוא עובד עם
הקהילה היהודית בעבודות שונות, הוא מתחזק את בתי הכנסת ובתי הקברות בעיר ובכפרים
מסביב, הוא מטפל בגינון ובעבודות שונות במבני הקהילה.
הוא העובד שיחד עם
צוות הרבנים הקימו את העירוב. במשך מאות שעות מצטברות הוא עבד בכל תנאי מזג אוויר
עם מגפיים בעומק הנהר ובטיפוס על עצים ועמודי חשמל בקידוח בקרקע ביציקת עמודים
ובפריסת גדרות, והכל בחינם לגמרי, לא מוכן לקחת ולו יורו אחד !
הוא כל כך מסור
לעירוב שהוא מוכן בכל שנה להזיז את החופשה שלו כדי שבזמן שבודקי העירוב יוצאים
לחופש הוא יבדוק ויתקן במקומם
אני שומע ופוער
עיניים בהתפעלות, והוא מוסיף: "אישתי לא אהבה שהזזתי את החופש – אבל מה לעשות
צריך אותי בעירוב"
לא פגשתי דבר כזה
מאודי, בארץ גם בתשלום אני מתקשה למצוא עובדים מסורים לתחום. שאלתי אותו בהלם: למה
אתה עושה את זה בחינם? מה גורם לך לתרום כל כך הרבה שעות של עבודה קשה לתחום שלא
קשור אליך?
לאחר שהוא חושב כמה
שניות הוא עונה לי בצרפתית: אני אגיד לך, הרבה שנים אני עובד עם הקהילה היהודית יש
משהו מיוחד בעירוב שאתה עוזר לכל הקהילה כולה, לא רק בית כנסת אחד, קהילה אחת, אדם
אחד, אלא ממש לכולם, כולם יכולים לטלטל בשבת בזכות העירוב הזה!
וסיבה שניה הוא
מוסיף, הקהילה היהודית מפרנסת אותי שלושים שנה, הם תמיד היו הגונים איתי, תמיד
סיפקו לי עבודה, ותמיד תמיד הקפידו לשלם בזמן – אני רוצה להשיב להם כגמולם!
אני התרגשתי עד דמעות
מהתשובה, וחשבתי בליבי יש שתי מצוות שנדחקו לפינה, "הוצאה מרשות לרשות"
ומצוות "ביומו תתן שכרו"
בתרבות של שוטף + 90,
ואנשי מקצוע שצריכים לתזכר שוב ושוב כדי לקבל את הכסף שמגיע להם, אלברטו כאן כדי
להזכיר לנו, איזו השפעה עמוקה יש להגינות ומוסר תשלומים!
אברהם רינת
יו"ר מכון עירוב
כהלכה
לסיפורים
נוספים:
https://eruv.org.il/category/stories/
תגובות