נידון על שם סופו או באשר הוא שם?

במשנה סנהדרין פרק ח משנה ה:

בן סורר ומורה נדון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם.

לעומת זאת בילקוט שמעוני על הפסוק בבראשית כא, יז:

באשר הוא שם, בזכות עצמו; יפה תפילת החולה לעצמו מתפילת אחרים. קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו: רבונו של עולם, אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר? אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא לפי שעתו

“כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה- אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא!" וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ”.

התורה הקדושה מלמדת אותנו, שאם חלילה יימצא בסביבתנו נער שמעשיו ודרכיו הפכו אותו ל״בן סורר ומורה״ – הדין מחייב להוציאו להורג.

שאלה 1:

לכאורה הדבר מעורר תמיהה גדולה.

הרי עונש מוות שמור למצבים חמורים ביותר – וכיצד ייתכן ש״בן סורר ומורה״, שחטאו הוא בסך הכל אי ציות לאביו ואמו, גניבת כסף מהם לצורך אוכל, ואכילה ושתייה מופרזות – ייענש במיתה?

גם אם נסביר שילד כזה עתיד להפוך ל״לסטם״ ולסכן את הציבור, עדיין קשה: מדוע להמיתו כבר עתה?

האם לא ראוי להמתין ולראות אם אכן יתדרדר למצב מסוכן ורק אז לשפוט אותו בבית הדין למיתה?

שאלה 2:

הקושיה מתחזקת כשמשווים לסיפור דומה לכאורה, שבו לא נידון אדם על פי העתיד.

שרה אמנו דרשה מאברהם אבינו לגרש את הגר ואת ישמעאל מביתם, משום שראתה את ישמעאל ״מצחק״.

חז״ל מפרשים ש״מצחק״ רומז לשלוש העבירות החמורות ביותר בתורה: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

שרה לא הסכימה שיצחק יגדל לצד מעשיו של ישמעאל.

ואכן, אברהם גירש את הגר וישמעאל.

כעבור זמן, אזלו מהם המים.

הגר ראתה שבנה עומד למות מצמא, הניחה אותו תחת אחד השיחים, והמתינה מרחוק למותו.

כאשר הקב״ה ראה את צערם, שלח מלאך שהראה להם באר מים סמוכה, כדי להציל את חיי ישמעאל.

המלאכים טענו לפני הקב״ה: ״מי שעתיד להמית את ישראל בצמא – האם ראוי שתכין לו באר מים?״

ענה להם הקב״ה: אינני דן את ישמעאל על פי עתידו, אלא ״באשר הוא שם״ – על פי מצבו הנוכחי.

ואכן, ישמעאל ניצל.

בהמשך חייו נהיה ״רובה קשת״ – שודד דרכים.

אם כן, קשה להבין את ההבדל: מדוע ב״בן סורר ומורה״ דנים אותו למיתה על שם סופו, ואילו ישמעאל נידון לפי ההווה?

שאלה 3:

יש לתמוה עוד: מדוע לא ממתינים ש״בן סורר ומורה״ ישוב בתשובה?

הרי אפילו ישמעאל זכה לשוב בתשובה בסוף ימיו, כפי שמסרו לנו חז״ל.

וכי אין אפשרות שגם נער זה יחזור בתשובה?

הרי ידועים מקרים רבים של שודדי דרכים שחזרו בהם.

דוגמה מפורסמת הוא ״ריש לקיש״ – שלא היה רק שודד, אלא ״ראש השודדים״ ממש.

הגמרא מספרת שבסופו של דבר חזר בתשובה, נשא את אחותו של ר׳ יוחנן, ולמד תורה יחד עמו כחברותא.

אם כן – מדוע למהר להמית את ה״בן סורר ומורה״ בראשית דרכו?

מדוע לא להותיר לו פתח לשוב בתשובה שלמה, כפי שראינו אצל ישמעאל ואף אצל ריש לקיש?

תשובה:

כדי להבין זאת, נעמיק לרגע בחייו של ישמעאל.

אמנם היה ״פרא אדם״, ״ידו בכל ויד כל בו״, אך הייתה בו מעלה מיוחדת: הוא שמר בקפידה על מצוות כיבוד אב ואם.

שנים לאחר שאברהם גרש את הגר וישמעאל, כאשר היה בן עשרים ושבע, ביקש להינשא.

על אף גילו, נענה לבקשת אמו לבחור עבורו את האישה המתאימה, כפי שנאמר: ״וישב במדבר פארן ותיקח לו אמו אשה מארץ מצרים״.

גם בבגרותו – שמע בקול אמו.

את רגישותו לכיבוד אב אפשר לראות בסיפור שב״פרקי דרבי אליעזר״:

כעבור שלוש שנים מאז שנפרד ממנו, גברו געגועיו של אברהם לבנו. הוא רכב על גמל והגיע למדבר לביתו של ישמעאל.

שם מצא רק את אשתו של ישמעאל.

ביקש ממנה מעט אוכל, אך היא סירבה.

לפני שעזב, ביקש ממנה להעביר מסר: ״זקן אחד בא מארץ רחוקה ואמר שסף הבית אינו טוב״.

כשחזר ישמעאל ושמע את הדברים, הבין שמדובר באביו, ושכוונתו לאשתו שאינה מתאימה.

מיד גירש את אשתו, ושוב נענה לבקשת אמו לבחור לו אישה אחרת ממצרים.