על
שני דברים נחזור שוב ושוב ביום כיפור:
*הוידוי, ושלוש עשרה מידות של רחמים.*
*הוידוי*
את
הוידוי נפגוש בכל תפילה ביום כיפור פעמיים, ובעבודת כהן גדול הוידוי יחזור על כל
קרבנות היום.
עיקרו
של הוידוי - "חטאתי עויתי פשעתי". היכולת לומר "סליחה, טעיתי"
כמה
קשה לנו לומר את המשפט הזה? פשוט טעיתי. לכן חוזרים עליו שוב ושוב.. כדי שיתיישב
על הלב.
למה
כל כך קשה לנו לומר "סליחה, טעיתי"?
*סיבה 1: על טעויות משלמים*
אנחנו
אוהבים להתקדם הלאה בחיים, לעסוק במעשים שיש להם משמעות שתורמים לנו. אין לנו כוח
לחזור אחורה ולתקן פאשלות שלא היו אמורות לקרות.
אם
ילד קטן לכלך על הרצפה, זאת פאשלה. זה גם קצת מסריח. למי יש כוח להתעסק עם זה
ולנקות את זה?
כך
בדיוק אמרו חז"ל על פרה אדומה שמכפרת על העגל "תבוא האם ותקנח צואת
בנה", אחרי שיש חטא זה לא נעים, זה מסריח מישהו צריך לנקות..
*סיבה 2: המחויבות לקבלה לעתיד*
מי
שאומר סליחה טעיתי, מעביר מסר לעצמו ולאחרים שהוא לא הולך לחזור על אותה טעות. וזה
אומר לשנות הרגלים, או להכניס גם הרגלים חדשים.
מפורסם
משפט המשויך לאיינשטיין: "אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות
לתוצאות שונות".
אנחנו
מנסים להתחמק מלקחת על עצמנו קבלות חדשות – גם ככה עמוס לנו, בקושי אנחנו מצליחים
לעמוד במה שקורה עכשיו..
*סיבה 3: הרצון לצדק*
הסיבה
השניה מופיעה בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו.
*אם אומר שטעיתי, יובן מדברי שהוא צדק.* אבל באמת אני לא חושב שהוא צודק אני
חושב שהוא טועה בגלל זה רבנו.
כיצד
שלוש עשרה מידות של רחמים עוזרות לנו?
מידות
הרחמים ויום כיפור בכלל באות להסיר את המשקל הכבד של הצורך לתקן - התורה מחנכת
אותנו להפנים: היכולת לומר "סליחה, טעיתי" יקרה מאוד מאוד. וזה מה
שנדרש ממנו ביום כיפור. את התיקון הניקוי והסרת החטא כבר הקב"ה יעשה על
ידי עבודת יום כיפור.
"הסליחה" עוזרת לנו לא לברוח הצידה,
למקד מבט אל מול החיסרון שלנו. התיקון יבוא מאליו ממילא.
ניקח
דוגמא: ילד שהזיק לרכוש בית ספר, ונתפס במצלמות. המצפון שלו שלא לקבל את עצמו חסר
גורם לו להתחמק ולחפש תירוצים. התחמקות שרק תגביר את כעסו של המנהל עליו.
אבל
אם יודה ויאמר "סליחה, טעיתי". הוא ירגיש עם עצמו נקי. עמדתי באחריות של
עצמי. זה ייתן לו אורך רוח והשלמה לעשות גם את התיקון הנדרש בפועל.
*שלוש עשרה מידות הרחמים מסייעות גם להפחית את החשש מהאחריות לעתיד*
את
י"ג מידות אנו אומרים כל פעם אחרי הוידוי. אומרים וידוי ושוב שלוש עשרה
מידות.
אותו
וידוי שאמרנו שנה שעברה, אנחנו אומרים אותו שוב גם השנה. אותו חטא שחטאנו שנה
שעברה, חוזרים עליו שוב גם השנה. ובכל זאת, ה' נושא עוון ועובר על פשע.
הפוסקים,
התייחסו לכך שחוזרים שוב ושוב על וידוי, והסבירו שזה שחוזרים שוב ושוב בוידוי על אותו
החטא, ואין פה חשש של "ככלב שב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו" זה מפני
שאדם בעצם אומר "וחטאתי נגדי תמיד". הנחת המוצא היא שאדם לא חזר על אותו
חטא שנה שעברה. אבל בפועל זה מה שקורה. אם כן, צריך לחדד את ההסבר הזה.
צריך
להעמיק את ההסבר ולומר, שאדם יודע שהוא עלול לחטוא שוב וליפול גם השנה. אם כן,
המושג "וחטאתי נגדי תמיד" צריך לבוא על עצם ההבנה שבאופן כללי כל עוד יש
בי יצר הרע אני חסר וחוטא כי אני מועד ליפול שוב ושוב. אבל מצידי, אני מוכן
בהחלט ובקבלה גמורה מעכשיו שלא לחטוא יותר. ויותר מכך, יש מחויבות לעשות צעד,
לרדת לשורש ההרגלים שלי, לתקן משהו קטן. וזו ההתקדמות.
שלוש
עשרה מידותיו של הקב"ה אומרות שהקב"ה 'נושא עוון', הוא יודע שלאדם יש
יצר הרע שמפיל את האדם שוב ושוב. ובכל זאת, הקב"ה סולח על זה.
הסיבה השלישית י"ג מידות רחמים עוזרות מצד אחר
שלוש
עשרה מידותיו של הבורא לא יעזרו ביחסים של בין אדם לחברו – שם אין יום הכיפורים
מכפר עד שירצה את חבירו.
אבל,
לי"ג מידות יש סיוע בזה מצד אחר.
כמו
שאת הוידוי אומרים שוב ושוב, כי מתרגלים את היכולת לומר "סליחה, טעיתי".
כך את מידות הרחמים אומרים שוב ושוב כי מחדירים לעצמנו את ההבנה שכך גם אנחנו
צריכים לנהוג עם חברנו. מה הוא רחום אף אתה היה רחום.
וגם
ביחסים אלה, יש לאדם יכולת לקחת אחריות על הצד שלו. ייתכן שאני צודק, וחברי הוא זה
שטועה. אבל על הצד שלי בסיפור אני יכול לקחת את האחריות. על הצד שלי אני יעמוד
ויאמר: "סליחה, טעיתי" ואהיה מוכן גם לקבל להבא להתייחס יותר בזהירות,
לנסות לרדת לשורש התיקון.
לסיכום:
שני
דברים אנחנו חוזרים עליהם ביום כיפור שוב ושוב:
הוידוי
וי"ג מידות. אמירת הוידוי שוב ושוב עוזרת לנו לתרגל את היכולת לומר
"סליחה, טעיתי". אמירת י"ג מידות שוב ושוב, עוזרת לנו: (1) להאמין
שבורא עולם חפץ בעצם קבלת האחריות, הוא (בעיקר, וגם אנחנו) ידאג לניקוי. להאמין שהאחריות
לעתיד לא באמת נתונה בידינו. אנחנו אחראים רק על הקבלה לעתיד. (2) עוזרת לנו לתרגל
ולשנן את עבודת המידות שאנחנו עצמנו צריכים לנהוג בה.
תגובות