פרשתנו קצרה היא, כמידת ארבעת חברותיה - הפרשות האחרות של ספר דברים.
סיפור אחד קצרצר יש בפרשה. משה רבנו, לקראת סוף דרכו, מתבקש על ידי הקב"ה לקחת איתו את יהושע בן נון ולהתייצב באוהל מועד:
דברים ל"א, י"ד
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ
משה מתייצב עם יהושע, לכאורה, המוקד שאמור להיות פה הוא פנייה של ה' אל יהושע. אבל לא כך:
(טו) וַיֵּרָא יְהֹוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל.(טז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה
ה' מתגלה באוהל מועד, ופונה דווקא אל משה ולא אל יהושע. (וכן מקשה בעל צרור המור (דברים ל"א:י"ד) :"ולא מצאנו שהשם צוה לו דבר. ואיך אמר ואצונו" ועיין שם שהציע שהציווי ליהושע בא בסוף הדברים "ויצו את יהושע.. ויאמר חזק ואמץ" אבל דחה הצעה זו)
ובדברים חריפים שאומר אל משה הוא 'מגלה' לו - דע לך שבסוף ימיך העם הולך לחטוא ולעזוב אותי, ויבואו עליו צרות.
הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כׇּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
בתור 'תרופה' למכה זו, מצווה ה' את משה - כתוב לך את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. כי היא זו שתגרום לעם להודות על הטעות ולחזור בתשובה:
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי.(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לאחר התרופה ה' מחזק את יהושע:
(כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ.
השאלה, במקומה עומדת. וייתכן כמו שרצה הצרור המור לדחות שבאמת הקריאה ליהושע נועדה כדי שיראה ויבין מה הולך להיות אחרי מות משה, ולא ירגיש אשמה על עצמו שההידרדרות חלה בגללו.
במילים אחרות, ה' מראה ליהושע פרספקטיבה של דורות קדימה בשביל הצורך שצריך לחזק אותו.
נעבור לדור שלנו
בשונה מיהושע שהיה צריך חיזוק לטובה כי הדור הולך ויורד. אצלנו, מי שמתבונן רואה עלייה גדולה.
סיימנו סיור סליחות ביום חמישי בערב. אחד המעמדים המרשימים והגדולים. לא הצלחנו בכלל להגיע לכותל, היה חסום עד העירייה! אנחנו זכינו לראות את הגודל הזה - שלא רק שהכותל מלא אלא גם עד העירייה היה ממש ממש מלא.
הרב לביא שמעון, רב היישוב שדי תרומות שיתף אותי, שכאשר הוא היה צעיר לפני כעשרים שנה, הוא היה מגיע לסליחות בכותל עם הרב עובדיה. המשפחה שלו הייתה חונה עם רכב פרטי סמוך לכותל, ואפילו יכלו לחזור כשהרכב קרוב. עוד הוא שיתף, שהסליחות היו רק בערב ראש השנה וערב יום כיפור והיום במשך 40 יום! עשרות אלפים מתפללים סליחות בכותל.
כשעמדנו שם במעמד הסליחות וצעקנו "ה' הוא האלוקים" אמרתי לעצמי שהמעמד הזה גדול יותר בהרבה מהמעמד של אליהו בהר הכרמל, הייתה הרגשה שאם רק היינו מבקשים שתרד אש מן השמים ותביא את המקדש בנוי זה היה קורה.
העלייה הרוחנית הגדולה הזו היא ממש קיום הנבואות "והיה בימים ההם אשפוך את רוחי על כל בשר".
אחרי מלחמת חרבות ברזל יש מחקרים על עלייה גדולה של התעוררות רוחנית, ובעיקר בקרב הדור הצעיר בני הנוער, חלקם שמים ציצית אפילו ללא כיפה, הרבה מהם מגיעים לסליחות ושיעורי תורה, ואפילו בני נוער שגדלו במשפחות מאוד רחוקות ממסורת יהודית.
כל זה בפרספקטיבה של 20 שנים. ומי יודע מה מחכה לנו בשנים הקרובות.
אנו זוכים להיות שותפים בדור הזה, במהלך הגדול הזה ומזה יש לנו לומר איש לרעהו - חזק ואמץ. בואו נבחר גם להיות חלק מזה ונתחזק שבקרוב יבוא גואל לישראל.
תגובות