פרשת ניצבים - ערבות הדדית

פרשת ניצבים מלאה ביסודות אמונה של העולם היהודי:

1. בחירה חופשית
2. מצוות התשובה
3. גלות וגאולה
4. ערבות הדדית

יסוד העריבות ההדדית

מצוות הערבות מופיעה בתחילת הפרשה

"ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת... כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום.. ואת אשר איננו פה עימנו היום"

אלה שפה ואלה שאינם פה. והדבר הזה הפוך מהלך הרוח החברתי שקורה כיום. אם אדם חוטא בינו לבין עצמו, החברה אומרת - זה שלו. שיעשה מה שבא לו כל אחד יחליט על חייו.

התורה לא אומרת ככה. יש לנו מחויבות לגלות אכפתיות כלפי הרוחניות של האחר. 

אור החיים הקדוש (דברים כ"ט, י"ב) מעיר בהקשר הזה הערה נפלאה:

שלא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה', ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה' אינו אלא לטובתינו להקימנו.

*שלא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת*

ביאור: הטקסט פותח באזהרה שלא לשאול מדוע ה' מטיל על עבדיו (ישראל) חובות כבדים, כגון אחריות על מעשי הזולת, כלומר, להיות ערבים זה לזה. השאלה הזו עלולה לנבוע מתחושת עוול או קושי בהבנת הציווי האלוהי.

**לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם**  

ביאור: התשובה לשאלה זו היא שה' תכנן זאת לטובה, כדי להבטיח שישראל יישארו עם קדוש ומיוחד. המטרה היא לחזק את הקשר בין העם לה', כך שיהיו ראויים להיקרא עם סגולה.

**פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה**  

ביאור: ללא האחריות ההדדית, ישראל עלולים לסגת ממעמדם הרוחני. אדם עלול לחטוא בחטא קל בהתחלה, ובהמשך להתדרדר לחטאים חמורים יותר, שכן אין מי שיעצור אותו או יזהיר אותו.

**והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה'**  

ביאור: התדרדרות זו עלולה להוביל לכך שישראל יאבדו בהדרגה את קדושתם, עד שיפסיקו להיות עם ה' כלל. האחריות ההדדית מונעת את הנסיגה הזו ושומרת על אחדות העם וקשרו עם ה'.

**ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה**  

ביאור: כאשר ישראל ערבים זה לזה, הם שמים לב גם לחטאים קלים כאילו היו חמורים, ובכך מונעים התדרדרות. האחריות ההדדית מחזקת את המחויבות המוסרית והרוחנית, ומבטיחה שישראל יישארו עם סגולה.

**הא למדת שכל מעשה ה' אינו אלא לטובתינו להקימנו**  

ביאור: המסקנה היא שכל פעולות ה' נועדו לטובת ישראל, כדי לחזק אותם ולשמור על מעמדם כעם נבחר. האחריות ההדדית היא כלי לשמירה על הקדושה והייעוד האלוהי של העם.

עבודת ה בחבורה

על מעלת עבודת ה' בחבורה דובר במהלך ההיסטוריה היהודית במקורות שונים.

בני הנביאים שידבו עם אלישע היו לומדים בחבורה, גם אצל שאול היו חבל נביאים.

קטעי זוהר רבים מתוארים כנלמדים בחבורה מגובשת, שישי ביניהם פירגון הדדי רב "אנן בחביבותא תליא מילתא".

במשנה מסכת אבות, וגן בגמרא נאמר שכל עשרה שכינה שרויה ביניהם. עשרה שמכונסים לדבר שבקדושה כבר יש ביניהם שכינה.

לאחר מכן, חבורת האריז"ל, והרמח"ל

ומהאחרונים תנועת המוסר נובהרדוק מהחסידות האדמו"ר מפיאסצנא.

העבודה בחבורה שכל אחד דואג באהבה לעידוד האחר, לשימת לב מתוך רצון לתיקון הדדי מעלתך גדולה מאוד.

אנחנו השבוע, יצאנו לסיור סליחות לחברון. ניקח דוגמאות מתוך הסיור שבסיעתא דשמיא שמעידים על חברה בריאה.

אלא שבנובהרדוק גם העירו על הסכנות שבזה:

1. החבורה היא אמצעי ולא מטרה - אם החבורה היא מטרה זה מוביל לבלבול. זה מוביל לתקלות הבאות שנראה. החבורה צריכה לשמש כאמצעי לעבודה ה' טובה יותר, לעידוד אחד של השני ותשומת לב לחיזוק ועלייה מעלה. מאחר וזה רק אמצעי לעבודת ה' הוא אמצעי אחד מיני רבים. ונצרכת גם עבודת ה' של היחיד.

2. חבורה, עלולה לההיפך גם לכת. לחייב כל אחד ללכת ביחד עם החבורה.

אם יש מישהו מבני החבורה שלא יכול היה לצאת, מסיבות של עבודה או משפחה - אין לחייב אותו ולשאול למה לא הגעת. יש לסמוך על כך שעשה את השיקולים שלו.

2. חבורה מגובשת, מעוררת גאוות יחידה ורצון של אחרים להצטרף ל"חבורה". לעיתים זה יחצר סנוביות והרחקה, מניין נפרד בפני עצמו. וזה לא בריא.

חבורה בריאה, היא חבורה שמזמינה אחרים לקחת חלק. שמפרגנת לאחרים. בהסעה הצטרפו אלינו מבני בית שאן וקיבלנו אותם באהבה. הם גם הצטרפו לערב גיבוש ועל האש. ומה שנותר מהעל האש אפילו חולק לאנשים נוספים שרצו לקחת.