פניני אור החיים פרשת כי תבוא

בין פרפקציוניזם ליכולת לחיות עם החיסרון

וענית ואמרת - לפי שכל אשר יעשה האדם מהטובות בעולם הזה אין די לרצות מלך עליון.. לזה אמרה תורה שיתן תשובה לה' והתנצלות על אשר לא עשה רצונו יצברך כמצטרך

היכולת לחיות תמיד בתחושת התנצלות, לבקש סליחה שוב ושוב, היא יכולת שנפש האדם בדקך כלל בורחת ממנה, זו תחושת אחריות תמידית כבדה, סוג של פרפקציוניזם שכל מה שלא אעשה תמיד יכול להיות טוב יותר.

מה ההבדל בין מה שכותב פה אור החיים הקדוש לבין פרפקציוניזם?

תשובה על ידי בינה מלאכותית:

האור החיים הקדוש כותב שהאדם, אפילו אם עשה את כל הטובות שבעולם, עדיין אין זה מספיק ביחס לגדולת ה’ ולכן התורה מציעה לו דרך של תשובה – כלומר, פנייה תמידית אל ה’ בלב נשבר, בבקשת סליחה והתנצלות על חוסר שלמות.

זה עלול להישמע דומה לפרפקציוניזם מודרני – תחושת “אני אף פעם לא מספיק טוב”, אבל בעצם ההבדל עמוק מאוד:

1. מרכז הכובד

• פרפקציוניזם: המוקד הוא באגו שלי – אני צריך להיות מושלם, להגיע לסטנדרט בלתי אפשרי, וכשאני לא עומד בו, אני נכשל.

• האור החיים: המוקד הוא בגדולת ה’. ממילא ברור שאי אפשר להגיע לשלמות אנושית מולו, ולכן הדרישה איננה להיות מושלם, אלא להיות בקשר מתמיד עם ה’.

2. תחושת הלב

• פרפקציוניזם: מלווה בתחושת כישלון, אשמה, חוסר ערך עצמי.

• האור החיים: לא תחושה של "אני לא שווה", אלא של "אני קטן מול גדול", שמובילה לענווה, הכנעה, וקשר מתחדש.

3. מענה לתחושת החסר

• פרפקציוניזם: אין פתרון – תמיד חסר, תמיד צריך עוד.

• האור החיים: יש פתרון – תשובה. דווקא אי השלמות מזמינה קרבה מחודשת, שיחה עם ה’, בקשת סליחה, ותחושה של צמיחה.

4. התוצאה הנפשית

• פרפקציוניזם: ייאוש, שחיקה, חרדה.

• האור החיים: ענווה, פתיחות, שמחה על עצם ההזדמנות לחזור, להתקרב ולדעת שגם אם לא השלמתי – ה’ רוצה בי.

כלומר – בעוד שפרפקציוניזם הוא "מלכודת נפש" שסוגרת את האדם בתוך עצמו, האור החיים הקדוש מלמד על תנועה רוחנית של הכרה בפער בינינו לבין אינסוף, אבל דווקא מתוך זה נפתח שער של חיבור ולא של ייאוש.

אורות התשובה, ה ו:

מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו
להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה
רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור!
ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם
האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד
השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת
תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת.

"והגר אשר בקרבך"

ואומרו והגר. יתבאר על פי דבריהם ז"ל (זוהר ח"ג רי"ז.) שאמרו כי כשיגיע ליד אדם מצוה מאותם מצות שאינם נוהגות תמיד אותם הנשמות שכבר נסתלקו מהעולם והם חסרי מצוה זו באים וגרים עם העושה המצוה על זה הדרך קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד כאמור באורך בדברי המקובלים, וכנגד בחינה זו אמר והגר אשר בקרבך:

הסדר בקללות בפרשה ובברית

ארור מקלה וגו'. צריך לדעת למה לא בחר מכל העבירות לומר עליהם הארורים אלא אלו, גם בעריות למה לא יחד הארורים אלא לאלו והלא יש עריות חמורים כאלו והם הבא על אשת איש, ואולי כי לא אמר כאן אלא העבירות הטמונים והנסתרים, ולזה רשם בראשונה ואמר ושם בסתר כי העושה בדרך שיהיה מתגלה הנה נתחייבו ישראל בערבות זה על זה

התנה הכתוב על ג' דברים תלמוד תורה, ושמירת מצות לא תעשה, וקיום מצות עשה, שצריך שיהיו שלשתם יחד, הכוונה שהגם שלמד תורה אם לא ישמור, או אם ישמור ולא יעשה, או אם יעשה שניהם ויבטל מתלמוד תורה, יבואו עליו הקללות רח"ל כאשר יבאר מה שנוגע לכל אחת מהנה עונש כל אחד בפני עצמו, והתחיל בעונש ביטול תלמוד תורה ואמר ארור אתה בעיר וגו' עד מאמר ועד אבדך מהר

ידבק ה' וגו'. עונש זה וקללות האמורות עד ואתה תהיה לזנב, הם כנגד ביטול מצות לא תעשה, ולזה גמר אומר ובאו עליך כל הקללות וגו' כי לא שמעת בקול ה' לשמור מצותיו, הרי שקללות האמורות בענין הם על ביטול מצות לא תעשה, והמשכיל יבין בכל הקללות שהם רעות הנמשכות מהעבירות ואומרו ידבק ה' בך וגו', לפי שהעובר אפילו עבירה אחת קונה לו חלק רע שיהיה נדבק בנפשו לטמאה, והוא סוד תחלואי הנפש כידוע, וחלק הרע נקרא דבר על דרך אז"ל (תוס' מם' שבת פ"ט. ד"ה תורה) בפסוק (חבקוק ג') לפניו ילך דבר, שידבר על ס"מ הרשע שנקרא דבר, וידוע שכל כוחי הרע הם ענפיו של ס"מ ויקראו על שמו, גם קללת שחפת וקדחת וכו' הם דברים המסובבים מהעבירות על דרך אומרם בגמ' (שבת נ"ה.) אמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, כי העון יוליד תחלואים בגוף

תחת אשר לא עבדת וגו'. עונש זה והבא אחריו עד אומרו אם לא תשמור הוא כנגד ביטול מצות עשה שרשם בפסוק (כח) אם לא תשמור לעשות וגו'; ואמר תחת אשר לא עבדת את ה' פירוש לעשות מצות אשר צוך לעשות בשמחה לזה ועבדת את אויביך ברעב ובצמא וגו', אתה פרקת עול המצוה מעליך יתן אויביך עול ברזל על צוארך, ועונשים אלי הם מכוונים כנגד פריקת עול מצות עשה