תקיעת השופר - קולה של הנשמה 2

קצת אחרי מלחמת של"ג צה"ל תפס קו במוצבים בדרום לבנון. מספר הרב מאיר לב ארי, היינו במוצב נידח אי שם בדרום לבנון, ראש השנה עמד בפתח וכבר היינו אמורים לשוב הבייתה. ארבעה חבר'ה היו צריכים להחליף אותנו בקו. ואנחנו ארבעה היינו צריכים לצאת הבייתה לחג.
החלטתי רגע לפני החג לעלות עוד שמירה אחת כדי להקל מעל אלה שיישארו בחג.
כשסיימתי את השמירה והגעתי לבסיס, הגיע הג'יפ עם החבר'ה שהיו צריכים להחליף אותנו.
אלא שבמקום שיהיו עליו ארבע חיילים היו עליו רק שלושה. התפלאנו ונבהלנו, שאלנו את החברים על הג'יפ איפה החבר הרביעי? והם השיבו שהוא היה חולה עם חום ולא היה יכול להגיע. זה היה בתקופה שעוד לא היו טלפונים בכלל אז לא יכלו להודיע לנו מראש.
עמדנו שם, הסתכלנו אחד על השני והבנו שאחד מאיתנו צריך להישאר בראש השנה בבסיס. שלושת החברים כבר היו לבושים על א' מוכנים לצאת לדרך ואני שהייתי על מדי ב' התנדבתי להישאר ראש השנה במוצב. הבנתי שאין לי יותר מידי פריטים לאווירת חג, בקושי ארוחות או סימנים ואפילו שופר לא היה.
 
בוקר ראשון של ראש השנה אני עולה שמירה עם חבר קיבוצניק, במקור מעין הנציב אבל כבר לא היה שומר תורה ומצוות. שמו היה יפתח פשחור. אחרי תפילת שחרית ובאמצע השמירה פניתי אליו בשאלה – תגיד לי, יפתח, אתה יודע שראש השנה היום. מה הסיכוי שיש אצלך שופר?
 
הפנים של יפתח החליפו צבעים. כאומר: אני, מה הקשר אלי? אני כבר מזמן לא בקטע. רק מנסה לברוח מזה.. ואז הוא הוסיף עוד ואמר. דע לך, שאנחנו משפחת כהנים וותיקה, משפחה שהייתה שומרת על השופרות שנים על גבי שנים. אבל אני עזבתי את הדרך, ביציאה האחרונה שלי למוצב פנה אלי אבא שלי בבקשה ואמר לי: תשמע יפתח, אתה יודע שיש מסורת במשפחה שלנו שאנחנו תוקעים בשופר. אני יודע שאתה לא בקטע אבל תעשה טובה רק תקח איתך את השופר למוצב.
 
שמתי אותו אצלי בווסט ועכשיו הוא ממש אצלי פה...
 
לקחנו את השופר, ובאותה שנה גם בדרום לבנון נשמעה היטב תקיעת השופר של ראש השנה. התקיעה הזו פעלה על ליבו של יפתח והעירה אותו לחזור שוב למקורות. אחרי הסיפור יפתח התחזק קצת בתורה ומצוות.

תיקון מהרב מאיר לב ארי לפני החג (תשפ"ו)

1. הדבר הכי לא מדויק שאני לא רב.

2. בלבנון התניידנו בשיירות ולא בג'יפ.

3. ויתרתי למרות שהייתי הראשון בסבב יציאות. ובאמת הייתי היחידי שנשאר על ב' בגלל השמירה.

4. האירוע היה במוצב הבופור.

5. יפתח פשחור הי"ד  נהרג ערב החתונה עם בת דודתי בלבנון.

הוא היה קצין מודיעין שהבחין ברכב שועט לכיוון ספארי מלאה בחיילים. יפתח באיסטיקט נתן פקודה לנהג שלו לחסום את דרכה של המכונית מחשש שהיא ממולכדת.  מה שהתברר כנכון.

המחבלת המתאבדת פגעה בג'יפ ויפתח ונהגו נהרגו אבל עשרות החיילים שהיו בספארי ניצלו.

אני ידעתי שהמשפחה של יפתח הם בעלי תקיעה כמה דורות.

ובאותו ראש השנה הגיע אלינו צוות של יחידת מגלן שעשה תצפיות לקראת פעילות עומק חוצה קו אדום.

בתוך הצוות פגשתי את בן דודו של יפתח מעין הנציב.

6. משפחת פשחור לא משפחת כוהנים.

7. לא שרתי איתו גשתי אליו לעמדת התצפית ושאלתי אותו אם במרה יש לו שופר.

אני אגיד שהגעתי לעמדה, הוא אמר לי,

איך אתה יודע?

כאילו, כי אתה בן דוד שלי יפטר, ואתם תוקעים בשופר.

הוא סיפר שלמרות שהוא לא היה שמר תורה ומצוות, ואבא שלו אמר לו, תיקח שופר.

והוא לא רצה, ואבא שלו אמר, מה אכפת, אתה שים בתיק,

גם אם אתה לא תוקע,

בשבילי.

אז הוא שם שופר בתיק,

ואז שבאתי אליו, הוא מאוד התרגש,

ואמר לי,

אמר לי, טוב, אני אתקע לך. אמרתי, לא, לא, לא, אני מביא את כל הצוות שלי.

ואז הלכתי, הבאתי את כל הצוות שלי של עורב גולני,

עמדנו שם,

ואז מול בקעת נבטיה, קוראים לבקעה הזאת, מעל ארנון,

ארנון,

אז הוא ככה תקע, והוא היה עד אדיר,

והתקעתי אותו 30 תקיעות,

וגם הצוות מאוד התרגש, וגם הוא,

אחרי הרבה שנים,

שמעתי חבר שלי, שהיום גר במירב, גם בן עין הנציב, עדי שגיא,

שהוא התארחת, הוא סיפר עליו, אני אברך לי,

השם שלו הפרטי,

סיפר עליו שהיה לו סיפור שהבן שלו היה חולה בסרטן שנה וחצי, ולא הצליחו להתגבר,

ויום אחד ככה הוא תופץ את השופר,

והיה סביבי הימים נוראים,

ותקע תקיעות, ואמר לאשתו,

אני מרגיש שאין לו יותר סרטן.

באמת, תוך זמן קצר מאוד, אני חושב שבוע,

הרופאים בדרך נס אמרו שהסרטן נעלם,

ברוך השם הבן שלו בריא וחזק,

והוא אמר לו שפעם ראשונה שהוא רואה את כוח השופר, זה היה הסיפור הזה איתי,

שאז הוא לא זכר מי אני.

אחר כך הוא נפגש,

נזכר שאני בן דוד של שפרה, שאיתה אמורה להתחתן עם יפתח,

ואז הוא אומר שישב ככה עם עצמו בתצפית שם,

בקצה המוצב והבפור,

ופתאום מגיע אליו מישהו, אומר, אתה מוכן לתקוע לכולם,

ובאמת מאז הוא מרגיש,

מאז הוא מרגיש באמת שהחדר בתשובה, והשופר מאז מלווה אותו,

וברוך השם,

זה היה סוף של הסיפור.