חשבונות שמים בירושת הארץ

בפרשתנו מופיע חישוב מורכב על הסיבות שבגללה זכו ישראל להיכנס לארץ:

דברים ט':ד'

אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃

(ה) לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

בחישוב יש 3 סעיפים מרכזיים:

1. לא בצדקתך או/וגם ברשעת הגוים ה' מביא אתכם אל הארץ

2. ברשעת הגוים ה' מוריש אותם מפניך

3. למען הקים את השבועה לאבות

הפרשנים על פסוקים אלה, התקשו איך לשלב את סעיף 2 עם סעיף 1. מצד אחד כתוב לא ברשעת הגוים ה' מביא אתכם אל הארץ, מצד שני כתוב ברשעת הגוים בה מוריש אותם מפניך.

כמו כן, איך משתלב פה סעיף 3 - השבועה לאבות.

רש"י עושה חשבון יחסית פשוט.

אלו הם דברי רש"י:

אל תאמר בלבבך – צדקתי ורשעת הגוים גרמו.

(ה) לא בצדקתך אתה בא לרשת, כי ברשעת הגוים וגו' – הרי כי משמש בלשון אלא

אל תאמר בגלל שני דברים ירשת את הארץ, אלא רק בגלל דבר אחד - רשעת הגוים. 

ברש"י אין התייחסות לסעיף 3 - השבועה.

גם הרמב"ן מביא את דברי רש"י וכותב עליהם "ואיננו נכון". 

מסביר הרא"ם את הקושיה של הרמב"ן. דברי רש"י לא מתייחסים לחילוק בין הורשת הגוים לירושת הארץ.

ולכן כותב הרמב"ן, כך צריך להבין את הפסוקים:

כשתנצח את כל עמי הארתת בניצחון שהוא לא "כוחי עוצם ידי", אל תאמר על הניצחון המהיר והמזהיר שהוא מגיע בגלל צדקתך.

אלא זה ברשעתם של הגוים, ואתה דווקא יורש את ארצם לא בצדקתך, אלא משבוע האבות.

פירוש הרמב"ן מדויק בפרטים, אבל מתעלם ממשפט אחד. בסעיף הראשון (אל תאמר בלבבך, הווא אמינא), עם ישראל עלול להגיד שני דברים: בצדקתך וברשעת הגוים. ולפי הרמב"ן לא מובן למה בסעיף זה, בהווא אמינא שאין לאומרה, מוזכר דבר שהוא באמת נכון לומר - רשעת הגוים. 

(יש שפירשו ברמב"ן שסוף הפסוק הראשון "וברשעת הגוים" זה כבר דברי משה לעם. הו' יתירה ובאה לייצג את המילה אלא. אבל זה דוחק בכתובת שהרי פסוק אחר כך הוא אומר אותו משפט. עיין מהר"י אבוהב והערות עוז והדר על הרמב"ן)

הרשב"ם הולך בשיטת סבו, רש"י, בפסוק הראשון ומרחיב אותם מעט בסעיף 2-3 כמו הרמב"ן:

רשב"ם:

אל תאמר בלבבך – כשיהדוף י"י אלהיך אותם מלפניך, שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת: אלו האומות נתחייבו ברשעתם להתגרש מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת, כי בצדקתי הביאני י"י – יותר משאר אומות, הואיל כי ברשעת הגוים האלה י"י מורישם.

(ה-ז) לא בצדקתך וביושר לבבך – שהרי זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו' (שגם אתה עבדת ע"ז בעגלה בחורב. ביאור עוז והדר). אפס אחד משני הדברים אמת, כי ברשעתם הפסידו נחלתם. ומה שאתה זוכה בה, לא בצדקתך, אלא למען הקים את הדבר וגו'.

הרשב"ם משלב בין שני הפירושים, פותח ברש"י - אל תאמר בגלל שני הדברים אתה יורש.

ומסיים ברמב"ן - בגלל רשעת הגוים בה מורישם, ואתה דווקא זוכה להיכנס לא בצדקתך. אלא בגלל השבועה.

תוספת נפלאה ומתוקה מוסיף הרשב"ם למהלך והיא ההקשר להמשך הפרשה: "שהרי זכור את אשר הקצפת.." כלומר, עמי הארץ עובדי עבודה זרה ולכן צריכים להסתלק מן הארץ. כדי שאתה תזכה לירש, אתה צריך זכות אבות, מפני שגם אתה בעצמך חטאת בחטא עבודה זרה.

הגמרא במסכת עבודה זרה דף נג: אומרת שעם ישראל צריכים לשרוף את כל האשרות בארץ, ולא אומרים שהעצים היו בירושה לאבות ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, בגלל שכאשר עם ישראל עשו את העגל, הם בעצם הראו שהם רוצים לעבוד עבודה זרה וממילא כל האשרות נאסרו באופן אוטומטי. זה קצת נותן סיוע לדברי רשב"ם ועיין שם עוד להרחבה.

תוספת נפלאה ומתוקה מביא הספורנו:

אל-תאמר בלבבך בהדף – כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם, ותכיר שהוא פועל אלהי,

אל תטעה לומר: בצדקתי הביאני... לרשת – וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי, הדף אותם מהרה.

וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך – והנה הסבה שהוא נלחם היא ברשעתם, לא כדי שתירש אתה מהרה.

(ה) לא בצדקתך אתה בא לרשת – כי אמנם מה שאתה יורש הארץ אינו בזכותך, באופן שאין ראוי שילחם ה' לכם למען תירשו מהרה.

כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך – שרצה שתהיה נקמתו בם על ידך שתחרימם בעונם, כאמרו "ויאמר השמד" (דברים ל"ג:כ"ז), על היפך "וביד-אדם אל אפלה" (שמואל ב כ"ד:י"ד)

ולמען הקים – וכדי שבקיום מצותו תזכה לרשת, על דרך "ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" (מלכים ב י':ל'). וכל זה עשה "למען הקים" מה שנשבע לאבות

הספורנו מוסיף, שאמנם יש את השבועה שנשבע לאבות, אבל השבועה מועילה רק להכניס את ישראל לארץ. היכולת לרשת ולהתקיים בארץ היא על ידי שישראל עצמם יקיימו "החרם תחרימם"

פירושו הופך להיות המשך לתוספת של הרשב"ם. כלומר, עם ישראל משמיד את עמי כנען בצורה ניסית בגלל שהם עובדי עבודה זרה. ואין לו זכות מצד עצמו להיכנס לארץ שהרי גם הוא עשה את העגל. אז למה הוא נכנס? בגלל זכות אבות.

אבל זכות אבות לבד, לא תתן לו קיום על הארץ, מה שייתן לו קיום ואישור מצד עצמו, זה מצוות "החרם תחרימם" שבכך הוא בעצם מעיד שאינו חפץ בעגל שעשה, הוא חוזר בו מהעבודה זרה שנפל בה. שובר את פסליו שלו, וזה יתן קיום השבועה מצד זכותם של ישראל.

אור החיים הקדוש מעלה שאלה שהראשונים לא התייחסו אליה בכלל:

לא בצדקתך – פירוש לא בצדקתך אתה ראוי לרשת הארץ, אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם אם לא היתה ברית אבות, והגם שברית אבות לא היתה מועלת לרשת הארץ אם היו רשעים ודור המדבר יוכיח...

עם ישראל הוא דור צדיק וזכאי להיכנס לארץ! שהרי דור המדבר שלא היה זכאי להיכנס לארץ כבר מת במדבר, אז למה כאן משה אומר להם שלא בצדקתם הם נכנסים לארץ?

אור החיים הקדוש משיב, אבל לעת עתה נשאר עם השאלה הזו לעיון להמשך.