סיפר המגיד מישרים הרה"צ רבי אהרון טויסיג שליט"א:
לפני מספר שנים, ביום המר והנמהר תשעה באב, ישבתי בבית-הכנסת ואמרתי את סדר הקינות. לידי ישב בחור ואמר את הקינות בשברון לב, בבכיות ובדמעות, במשך שלוש שעות רצופות. אני לא זוכר על עצמי שאמרתי אי פעם את הקינות בצורה כל כך אמיתית ונרגשת. כל האברכים שישבו ליד הבחור שמו לב לאופן שבו יצאו הקינות מפיו.
שנים רבות אני מכיר את הבחור, והוא בהחלט נחשב לבחור טוב, אבל אי אפשר לומר עליו שהוא תלמיד חכם בולט ומיוחד, בחור טוב סטנדרטי.
בתפילת מנחה ניגש אחד מהמתפללים, ואני מקנא בו! הוא זכה לעשות את מה שאני לא זכיתי!
הוא ניגש לאביו של הבחור ואמר לו: "אני מוכרח להגיד לך, שהבן שלך אמר את הקינות בצורה מיוחדת מאוד! יש לך בן שממש ראוי לקנא בו. בחור צעיר שבוכה במשך שלוש שעות בלא הפסקה, בדמעות שליש, על גלות השכינה ועל חורבן המקדש. איך זוכים לבן שכזה"?
ואותו יהודי הוסיף: "לידינו ישב הרב טויסיג, גם הוא ראה את הבן שלך אומר קינות, תשאל אותו אם הגזמתי במילה אחת במה שסיפרתי". לידינו ישב יהודי נוסף, שהאזין לכל השיחה ולא אמר מילה.
לאחר תפילת מנחה ניגש אלי אותו יהודי ושאל: "הרב טויסיג, האומנם אותו בחור אמר את הקינות בבכיות ובדמעות במשך שלוש שעות ברציפות?"
"כן" השבתי, "הלב שלי נשבר לרסיסים כששמעתי את הלב שלו נשבר לרסיסים", היהודי הודה לי בחמימות ונפרדנו.
כמה ימים אחרי תשעה באב, אני רואה מודעת אירוסין; הבחור הזה התארס עם בתו של אותו יהודי שהתעניין אצלי. למחרת פגשתי אותו ברחוב, איחלתי לו מזל טוב, והוא סיפר לי: "חיפשתי הרבה זמן בחור טוב לבת שלי, עיקר הדגש אצלי היה על יראת השמים של הבחור".
"והנה כאשר אישרת באוזני את נכונות הסיפור על אותו בחור, שבכה והצטער על החורבן, אמרתי לעצמי: זה הבחור שאותו אני מחפש. הרי השו"ע (או"ח סימן א' סעיף ג') כותב: "ראוי לכל ירא שמים יהא מצר ודואג על חורבן ביהמ"ק", ואם הבחור הזה מצר כ"כ על החורבן, סימן מובהק כי ירא שמים הוא".
"תאמין לי כבוד הרב", הוסיף ואמר, "אמרתי לעצמי לא הייתי צריך לברר עליו לא אצל ראש הישיבה, לא אצל המשגיח וגם לא אצל חברים. מי שמסוגל לבכות בשברון לב שלוש שעות על חורבן בית המקדש, ירא שמים מופלג הוא. במוצאי שבת אמרתי לאשתי שמצדי אני רוצה את הבחור הזה לחתן לבתנו. שלחנו שדכן שיציע, כעבור שלושה ימים נגמר השידוך למזל ולברכה, בעזרת השם יתברך". עוד בית בישראל שנבנה מכוחה של מילה אחת של פרגון.
המשיך הרב טויסיג: הייתי בכנס של מחנכים בבני ברק, אחרי הכנס ניגש אלי יהודי וסיפר לי: "בבניין שלי גר אברך פלוני. בתקופה האחרונה 'חוש הריח' שלי אמר לי שהוא זקוק ל'עזרה'... פגשתי את השווער שלו מספר ימים לפני פסח ואמרתי לו: "אתה יודע איזה חתן יש לך? הוא מאיר את כל הבניין שלנו".
המילים עשו את שלהן. פגשתי את השווער בחוה"מ פסח, הוא בא לביקור חג אצל חתנו והוא אמר לי: אין לך מושג איזו שמחת יום טוב גרמת לי. במשך כל ההכנות לחג הפסח חזרתי בפני אשתי שוב ושוב על המשפט שאמרת לי, שמחנו ביחד במשפט הזה שלך: החתן שלנו מאיר את כל הבניין.
"אני מרגיש שמצבו של שכני הוטב בהרבה, ממה שהיה אך לפני תקופה קצרה", איזו השפעה יכולה להיות מכמה מילים טובות, *לא בכדי דרשו רבותינו 'מחיה מתים במאמרו' - ע"י מספר מילים אפשר להחיות ממש!*
תגובות