פרשת פרה אדומה מתייחדת על פי חז"ל בכך שהיא "חוקה" מצווה שאין לה טעם.
מתוך דברי אור החיים הקדוש ניתן ללמוד שדווקא משום כך מצווה זו מעידה על ההבדל בין ישראל לעמים.
שתי מעלות משתקפות, לפי דבריו, במצוות פרה אדומה:
*המעלה הראשונה* היכולת להתמסר ולקיים מצווה גם כשאין לה טעם. מוכנות זו מעידה שקיום התורה כולה נובע מאמונה טהורה.
הכנה זו הוטבעה בנו עוד במעמד הר סיני, שם אמרו עם ישראל: "נעשה ונשמע".
בעוד אומות העולם, לפי המדרש, כשהציע להם ה' את התורה אמרו ביקשו קודם לדעת: "מה כתוב בה?"
פרה אדומה אם כן, היא זכר חי לאותה אמונה עיוורת אך עמוקה, שהבדילה אותנו מאז ומעולם מכל עם ולשון.
ולכן אומות העולם, מקנטרים את עם ישראל עליה. להם אין את האמון בבורא עולם שמצוותיו טובה הן לנו ולעולם.
*המעלה השנייה* שאור החיים מציין, קשורה למעמד שקנינו *בעקבות* קבלת התורה. התורה העניקה לישראל מדרגה רוחנית נעלה – ומתוך כך, גם העולם הרוחני עצמו משתוקק להידבק בישראל, אפילו בצורתו הנמוכה והטמאה. זו הסיבה, על פי דבריו, לכך שדווקא ישראל נטמאים בטומאת מת – כי יש בהם נשמה גבוהה, והמוות – שהוא שיא השפלות – נמשך דווקא אליהם.
ולכן – דווקא לנו ניתנה הפרה האדומה, שמטהרת מטומאה – כדי לשמר את טהרתנו וייחודנו, ולהחזיר אותנו למקום הרוחני שאליו נועדנו.
בעידן שבו יש מאבק על הזהות, וקיימת דרישה תמידית "להתחבר" אל המצוות. דווקא אופן קיומה של מצוות פרה אדומה מורה לנו:
*אל תמתין להבין הכול כדי לחיות חיים של משמעות.*
*האמת היהודית נבחנת דווקא ברגעים שבהם אנו עושים – גם בלי להבין – מתוך אמון בקב"ה* ומתוך נאמנות למורשת אבותינו.
תגובות