פרשת בלק - מה רוצה בלק מבלעם?

כשבלעם ובלק נפגשים, בלעם מצנן מיד את ההתלהבות של בלק: "הדבר אשר ישים ה' בפי – אותו אדבר". הוא אומר מראש – אני לא בא לעשות את רצונך, אלא את רצון ה'.

ובכל זאת, שוב ושוב בלק מתלונן עליו – למה אתה מברך? מה פתאום אתה לא מקלל? ובסוף גם מבזה אותו: "ברח לך אל מקומך" – כאילו בלעם נכשל.

אבל מה בעצם רצה בלק? הרי הוא שמע מראש את ההסתייגות של בלעם.

אלא שבלק ובלעם מנסים דרך קבע למצוא את נקודת התורפה של עם ישראל – את ה"כֶּסֶהוּ תִּרְאֶה". הם מחפשים את הקצה, את השוליים, את הרע.

אבל הקב"ה רואה אחרת:

"לא הביט אָוֶן ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – גם כשיש עבירות, ה' לא מתעקש לראות אותן. "מה אֶזעֹם? לא זעם ה'" – בימים ההם ה' כלל לא כעס.

רש"י מדגיש: גם כשיש חטא – ה' לא מדקדק. הוא לא מתמקד בעבירה, אלא מעלים עין, סולח, מעביר.

וזה ההבדל העמוק בין בלעם לקב"ה:

בלעם – מחפש את הסדק. היכן יש כישלון, היכן יש עוון.

הקב"ה – מלא רחמים. רואה את הטוב. לא קפדן. הוא לא מחפש את מקום הנפילה, אלא את הדרך להרים.

לפעמים אנחנו עצמנו מסתכלים על אחרים או על עצמנו בעיניים של בלעם – מחפשים את הפגם. אבל עבודתנו היא להשתדל לראות כמו הקב"ה – לא הביט אוון, לא ראה עמל. לראות את נקודת האור שבכל אחד.