השרשרת של המגיד מקוזניץ'

 

היה אדון שהיה לו כפר אחד.

אותו אדון כפר הייתה לו בת אחת שהייתה אילמת, מסכנה. וזה חרה לו מאוד והוא ניסה כל הזמן לדובב אותה ולשתף אותה ולראות איך הוא מצליח את טובי הרופאים. חלק אמרו לו זה גופני חלק אמרו לו זה נפשי.

ולא הועיל הדבר. והיה בצער גדול,

יום אחד אמרו לו, יש באחד הכפרים בשם קוז'ניץ, יהודי קדוש ואומרים שהוא מחולל ניסים ונפלאות. אמר: למה שירצה לעזור לי? אמרו לו: תגרום לי שירצה.

פנה לאחד היהודים אצלו בכפר. ואמר לו – לך לרב שלך ותאמר לו שיגאל את הבת שלי מייסוריה. אמר לו אותו יהודי – סליחה אדוני, לא יודע, בחיים שלי לא ביקשתי ממנו דבר כזה. אמר לו אותו אדון כפר: כן, אבל אם לא תעשה את זה אני סוגר לך את המקום.

אומר לו: אני אלך לעשות את זה. מה יעשה היהודי? נאבאך.. לקח איתו סוס ועגלה ויצא לדרך לקוז'ניץ. איך שהוא מגיע לקוז'ניץ לעיירה מגיע למגיד ובוכה לפניו. אומר לו "רבי אם לא תצליח לעזור לאותה ילדה שתדבר, מגרשים אותי מהכפר הזה ולא יהיה לי פרנסה". אמר לו המגיד: כן זה "מצער אותי ממש לשמוע, ואני לא יודע מה להגיד לך. ניסה להתפלל או לחשוב מה לעשות. והוציא לו שרשרת. אמר לו קח את השרשרת לחש כמה לחישות של דברים כמוסים ואמר שהילדה הזו תשים את זה עליה. ושלא תוריד את השרשרת הזו. כל עוד יש עליה את השרשרת היא תוכל לדבר שוטף".

אמר לו היהודי: רבי תודה, אתה איש קדוש ונורא!

אמר לו המגיד: אבל שמרו על השרשרת הזו אני אומר לך, אין לי להשיג עוד כזה. לחשתי לחישה חד פעמית לחלוטין.

אמר לו היהודי: ברור!

בא היהודי לאדון הכפר הביא לו את השרשרת. אמר לו שים את זה על הבת שלך. הבת שמה את השרשרת על הצוואר ואיך שהיא שמה על הצוואר היא מתחילה לדבר.

התחילה לדבר ולדבר. כמה הוא היה באורות.

אמר לו אדון הכפר – תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליך. עשה משתה ושמחה.

במשתה ושמחה הזה, הגיעו כל האנשים היו שם גם כמרים. וגם הרופאים. והתפאר אדון הכפר ואמר – תראו מה זה אתם לא הצלחתם לעזור והיהודי הזה עם לחישה הצליח לעזור.

 

הם לא אהבו את הדבר הזה. והיה שם כומר אחד שקינא בזה. והוא אמר אני אעשה מעשה עם זה. יום אחד עקב אחרי הילדה וכשהיא הולכת להתקלח או לישון הוא העלים ממנה את השרשרת בבוקר אף אחד לא מוצא את השרשרת, ואדון הכפר אומר – לא יכול להיות. מחפשים אותה בכל מקום ואין שרשרת.

 

בא אדון הכפר בוכה אל בעל האכסניה – שמע הלכה השרשרת.

אמר לו היהודי: אני משתתף בצערך.

אמר אדון הכפר: כן.. אבל תבקש שרשרת חדשה.

בא למגיד מקוז'ניץ אמר לו: "אפשר שרשרת חדשה?

אמר לו המגיד: מה נראה לך הזמנתי את זה מעלי אקספרס? מה זה שרשרת חדשה? מה יש לי חמש כאלה?

אמר לו היהודי: פעם קודמת עשית את זה ספונטני. שלפת שרשרת לחשת לחש ונתת. רבי אי אפשר עוד פעם?

אמר לו המגיד: לחש זה לא ספונטני. לחש זה דבר שאני לוחש את הפנימיות שלי לתוך אותו אובייקט גשמי ואני מכניס את עצמי לתוכו. יכולתי לעשות את זה רק פעם אחת. זה ייחוד נורא של עולם שנה ונפש שתלוי בזמן במקום ובבן אדם באופן חד פעמי.

וזה קשור בנקודה של האמונה של אדון הכפר שהוא לא היה מוכן לזה, ועכשיו שהוא מוכן לזה שיקרה זה לא יכול לקרות.

אמר לו היהודי: בבקשה, היא אילמת לא מדברת מילה..

אמרו לו המגיד מקוז'ניץ: כיוון שהשארתי חלקים ממני בתוך השרשרת אני יודע איפה היא נמצאת, מי לקח אותה ואיפה הוא שם אותה.

אמר לו, לך. היחיד שיכול למצוא את השרשרת זה רק אדון הכפר. זה בשולחן של הכומר בדיוק במגירה השלישית מאחורי הקופות שיש לו שמה תמצא את זה.

הוא ניגש ואמר לאדון הכפר את הדברים האלה בלחישה. כמו שהוא לחש לתוך השרשרת ככה בעל אכסניה לחש לאדון הכפר.

ואדון הכפר ניגש באישון לילה ופרץ לבית של הכומר ומצאו אצלו את השרשרת והלבישו את הילדה את השרשרת וחזר לה הדיבור עד סוף ימי חייה.

 

בזכות השרשרת של המגיד מקוז'ניץ שהכניס שמה את השפתיים שלו והלב שלו ואת הדיבור שלו. כיוון שהרב מקוז'ניץ ידע שהמתנה הזו לא תחזיק מעמד הרבה זמן. כי היא התקבלה מבחוץ והקב"ה לא חפץ בנהמא דכיסופא. לכן עד שאדון הכפר לא ימצא בעצמו, שהתפילה שלו לא תהיה שזורה עם השרשרת. השרשרת הזו לא תהיה לה נצחיות.