בשם האריזל אמרו שהעירוב הוא אותיות ע"ב גימ' חסד ורי"ו ג'ימה גבורה. כי העירוב ממתק החסד והגבורה.
הוא עושה מרשות הרבים להיות רשות היחיד.
ועל זה הביא דברי התנא: (משנה אבות פרק ב משנה ג)
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:
ופירש במדרש שמואל בשם הבעש"ט הקדוש, לא די שאדם יקיים דברי תורה לבד, אלא צריך גם להיות מקדש עצמך המותר לך. וזה מאמר הכתוב הוו זהירים ברשות, היו זהירים גם במעשים שנראים לכם רשות.
שאין מקרבין לו לאדם אלא בשעת הנאתן, שאין תענוגי העולם נותנים תועלת לאדם אלא לצורך עצמם בלבד, בשעה שנהנה מהם, ואחר כך ילך אחריהם ויתפתה אחריהם. אבל באמת לא יימשך מהם שום תועלת.
וביאר האריה דבי עילאי על משנה זו הכתוב ראה נתתי לפניך היום החיים והמוות הטוב והרע, שאין בעולם רשות. יש רק או טוב או רע.
וכן הסמיך הבעש"ט עניין זה על הפסוק "להיות לכם לאלוהים" שגם הלכם, צריך להיות שייך לאלוהים.
והוא עניין הכתוב לפתח חטאת רובץ, שבתחילה יצר הרע יושב על הפתח ולא משכנע אדם לעבור עבירה רק מסובב על הפתח שיהיה בבחינת נבל ברשות התורה. שעל פי הספר מעשיו הגונים אך לשם כך בדיוק הוא יושב על הפתח. ורק אם יקדש עצמו במותר לו יוכל ליצר המחבל.
אם כן היצר הרע יושב על הפתח בין רשות היחיד לרשות הרבים.
ובשבת שמערבים רשות הרבים להיות רשות היחיד, ענייני העולם מתעלים להיות קדושה.
תגובות