בוקר אחד, מגיע כאמור המחנך הזה ולא הבין מה המשטרה מחפשת בבית הספר שלהם, עד שהתברר לו שאחד מתלמידיו החלשים הרחיק לכת הפעם יותר מתמיד עם מעשה הקונדס שהוא עשה:
הוא פרץ לבית הספר, גנב רכוש והצליח בנוסף לכול לפרוץ גם לדלת של המזכירות ולגנוב משם את טפסי הבגרות שהיו מוכנים לקראת הבחינה מחר.
מבחינת המנהל הסיפור היה סגור: התלמיד הזה עבריין, אין כאן שאלה בכלל והוא הולך לעוף מבית הספר תוך כדי פתיחת תיק במשטרה.
החבר שלי סיפר שבהתחלה ניסה המחנך הזה לשכנע את המנהל שאם יסלקו אותו מבית הספר, דינו נחרץ להיות עבריין רחוב, אין כאן שאלה בכלל בגלל שגם ככה הוא מגיע מבית די מפורק.
העניין שכלום לא עניין יותר את המנהל שלא רצה את העבריין הזה בבית הספר שלו. אז המחנך אמר למנהל שהוא מוכן להיות ערב לו באופן אישי.
"אם אתה מתכוון לחתום עליו ערבות אז מבחינתי זה בסדר" התרצה המנהל. וכך קרה: המחנך הזה חתם עליו ערבות.
וכאן מגיע החלק המדהים: אחרי שנכנסו בתלמיד הזה באין כניסה בשיחת הנזיפה מול המנהל שלא הפסיק לרדת עליו, הגיע המחנך ואמר לתלמיד שלו:
"אתה יודע איזה רמות של כישרון נחישות ויצירתיות צריך בכדי לפרוץ לבית הספר כמו שעשית? כל השנה אני בקושי שומע ממך, חשבתי שאתה עצלן וגם למען האמת לא התלמיד הכי מבריק שלי, ופתאום אתה מביא כאן פריצה מהאגדות:
מתחמק ממצלמות האבטחה (התלמיד נתפס רק בגלל שכן שהבחין בו בשלוש לפנות בוקר והזעיק את המשטרה. כל מצלמות האבטחה נוטרלו)מתכנן מראש מהלך שנראה לקוח מ'משימה בלתי אפשרית' ועוד בסוף מצליח להתחמק ורק במקרה נתפסת? אתה יודע איזה כוחות יש לך?
נכון, עשית מעשה לא יעשה של עבריינות ועברת על החוק וזו פעם אחרונה שאתה עושה את זה ואני חותם עליך ערבות. אבל אתה מבין שאם תצליח לקחת את הכוחות הגדולים הללו למקומות טובים אתה תמריא ותעוף קדימה?".
התלמיד היה בהלם. הוא חשב שהמחנך שלו הולך להיכנס בו בפעם השנייה אולם הוא פשוט לא הפסיק לשבח אותו על הפוטנציאל המטורף שטמון בו.
לאחר מכן חל שינוי בהתנהגות של התלמיד בגלל סיבה אחת:
פתאום המחנך שחתם עליו ערבות גילה אותו מחדש והתחיל להתייחס אליו כאל תלמיד מוביל ובהתאם לאפקט הפיגמליון (נבואה המגשימה את עצמה בחינוך), התוצאות לא איחרו לבוא.
למה חבר שלי סיפר לי את זה דווקא אתמול?
כי התלמיד הזה הוא האח הקטן שלו שסיים אתמול תואר ראשון ב'מנהל עסקים' אוניברסיטת 'בר אילן'.
ורק לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה נופל על כזה מחנך מיוחד אלא על עוד בורג שזורם עם המנהל.
ידידיה צובל" (פורסם אצל אבינועם הרש)
הוא פרץ לבית הספר, גנב רכוש והצליח בנוסף לכול לפרוץ גם לדלת של המזכירות ולגנוב משם את טפסי הבגרות שהיו מוכנים לקראת הבחינה מחר.
מבחינת המנהל הסיפור היה סגור: התלמיד הזה עבריין, אין כאן שאלה בכלל והוא הולך לעוף מבית הספר תוך כדי פתיחת תיק במשטרה.
החבר שלי סיפר שבהתחלה ניסה המחנך הזה לשכנע את המנהל שאם יסלקו אותו מבית הספר, דינו נחרץ להיות עבריין רחוב, אין כאן שאלה בכלל בגלל שגם ככה הוא מגיע מבית די מפורק.
העניין שכלום לא עניין יותר את המנהל שלא רצה את העבריין הזה בבית הספר שלו. אז המחנך אמר למנהל שהוא מוכן להיות ערב לו באופן אישי.
"אם אתה מתכוון לחתום עליו ערבות אז מבחינתי זה בסדר" התרצה המנהל. וכך קרה: המחנך הזה חתם עליו ערבות.
וכאן מגיע החלק המדהים: אחרי שנכנסו בתלמיד הזה באין כניסה בשיחת הנזיפה מול המנהל שלא הפסיק לרדת עליו, הגיע המחנך ואמר לתלמיד שלו:
"אתה יודע איזה רמות של כישרון נחישות ויצירתיות צריך בכדי לפרוץ לבית הספר כמו שעשית? כל השנה אני בקושי שומע ממך, חשבתי שאתה עצלן וגם למען האמת לא התלמיד הכי מבריק שלי, ופתאום אתה מביא כאן פריצה מהאגדות:
מתחמק ממצלמות האבטחה (התלמיד נתפס רק בגלל שכן שהבחין בו בשלוש לפנות בוקר והזעיק את המשטרה. כל מצלמות האבטחה נוטרלו)מתכנן מראש מהלך שנראה לקוח מ'משימה בלתי אפשרית' ועוד בסוף מצליח להתחמק ורק במקרה נתפסת? אתה יודע איזה כוחות יש לך?
נכון, עשית מעשה לא יעשה של עבריינות ועברת על החוק וזו פעם אחרונה שאתה עושה את זה ואני חותם עליך ערבות. אבל אתה מבין שאם תצליח לקחת את הכוחות הגדולים הללו למקומות טובים אתה תמריא ותעוף קדימה?".
התלמיד היה בהלם. הוא חשב שהמחנך שלו הולך להיכנס בו בפעם השנייה אולם הוא פשוט לא הפסיק לשבח אותו על הפוטנציאל המטורף שטמון בו.
לאחר מכן חל שינוי בהתנהגות של התלמיד בגלל סיבה אחת:
פתאום המחנך שחתם עליו ערבות גילה אותו מחדש והתחיל להתייחס אליו כאל תלמיד מוביל ובהתאם לאפקט הפיגמליון (נבואה המגשימה את עצמה בחינוך), התוצאות לא איחרו לבוא.
למה חבר שלי סיפר לי את זה דווקא אתמול?
כי התלמיד הזה הוא האח הקטן שלו שסיים אתמול תואר ראשון ב'מנהל עסקים' אוניברסיטת 'בר אילן'.
ורק לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה נופל על כזה מחנך מיוחד אלא על עוד בורג שזורם עם המנהל.
ידידיה צובל" (פורסם אצל אבינועם הרש)
תגובות