" אני אריאל אוחנה מקיבוץ גונן, עוד מעט בן 29 ,בעלים של העסק 'ריידר עמק החולה' מזה שנתיים", מציג אריאל את עצמו כשאני מגיע לראיין אותו. "אנחנו עובדים בעיקר עם החברה החרדית בתחום התיירות, לטיולי שטח עם הכלי המגניב הזה, כלי תוצרת הארץ שנבנה במיוחד לצבא שלנו, כלי עם יכולות עבירות מדהימות, שלא מצריך
מהנהג יכולת מיוחדת או שליטה מעבר לסטנדרט כדי לנהוג בו בכל תוואי שטח".
אז כמו הרבה עסקים בתקופת הקורונה, העסק שלך נבלם. מה הרגשת?
"פחד אלוקים. אין לי איך להגדיר את זה. בנאדם – אז הייתי בן 26 – לוקח הלוואות, משקיע, עושה את הכי טוב שהוא יכול, מסתכן מכל כיוון אפשרי, הלוואות של מעל חצי מיליון שקל, שאני לבדי חייב בגיל הזה, עם כל התוכניות העסקיות, שאמרו לי שאני מסיים טיק טק – והנה הקורונה הגיעה לי על הראש, והודיעו לי – חביבי, אתה לא ממשיך לעבוד, ולא רק זה, אלא אתה לא זכאי לשום פיצוי ושום דבר, כי הרגע פתחת. לקחתי כמובן יוזמות אחרות ועשיתי דברים שונים בשביל להתפרנס. היתה לי משאית של העסק, שהייתי מוביל את הכלים לטיולים בכל מיני מקומות, אז היא לא הובילה את הכלים יותר. היא התחילה להוביל ארונות ומיטות, התחלתי לעשות הובלות. כי אני משלם גם על המשאית, אי אפשר שיעמדו כל הכלים ושום דבר לא יביא את הכסף". העסק, רוב ההכנסות שלו הן בשבת. משפחות באות, מטיילות פה, אז בשבת זו רוב העבודה, נכון?
"חד משמעית. גם פי שניים ושלושה וארבעה מכל השבוע".
ואז אתם מחליטים לסגור בשבת. למה? איך זה קרה? "אז קודם כל, זה התחיל מכנס לתיירות חרדית, שחבר טוב מאוד שלי הזמין אותי להשתתף בו. הגענו לבנייני האומה בירושלים עם שני ריידרים ועם בוטיק קטן כזה שהנחנו שם, והצגנו את עצמנו לסוכנים של הקהל החרדי – סוכני טיולים, מדריכי טיולים, וגם חבר'ה שהם אזרחים עצמאיים שמטיילים. פגשנו שם המון חברים שהתלהבו ונדלקו".
ממה הם התלהבו? "הם ראו קודם כל את הריידר. הריידרים עמדו שם לתצוגה, והם ראו את הדבר הזה ואמרו וואו, איזה מגניב, וראו בשלט שלא צריך רישיון. אנשים שמנהלים נופש לישיבות אמרו 'זה בדיוק מתאים לבחורים שלי,
אין רישיונות', ובסוף הגיעה השאלה – 'מה עם שבת? אתם סגורים בשבת?'. כמובן לא שיקרתי, ואמרתי שאנחנו פתוחים בשבת, ואתה רואה איזושהי אכזבה פתאום, מחיוכים ושמחה והתלהבות – פתאום הרוח יוצאת מהמפרשים, והספינה לא שוקעת, אבל היא מתחילה להתרחק לאט לאט לכיוון החוף, וזה צבט לי.
"הגענו משם הביתה עם דברים בראש, עם משקל כבד. זה לא נתן מנוח. כל הדרך אבא שלי, שהיה איתי שם, ואני, מדברים על זה, ומדברים על כמה הם צודקים. וכל הזמן אמרנו: בוא נניח רגע את הדת בצד, מה זה נותן לנו? איך זה נותן לנו, בתור בני אדם, ומשאיר לנו יום חופש. ומצד שני, יש לנו פה סיכון כלכלי מטורף. ואז מגיע גם החלק הדתי. האם אנחנו מסוגלים לסמוך על הקב"ה, האם יש לנו הכוחות לכך, או לא?
"לילה אחד חשבתי על זה, וקמתי בבוקר עם החלטה שהולכים על זה. כל גוף שקשור בדת פתאום מביע תמיכה שאני לא יכול לתאר אותה בכלל. ומתקשרים, ומזמינים, וממלאים את השבוע ברמה שאני לא זוכר שעבדתי בשבת, ולא זוכר ולא מבין למה אנשים עובדים בשבת. כאילו פתאום קסם, שבוע שהיה ריק – התמלא, וזה לא לקח זמן.
"ואז אני מקבל שיחת טלפון לעסק, מבחורה כלשהי שאומרת לי: 'אנחנו סגורים לשבת, נכון?'. אני אומר לה: 'גברת, מה זאת אומרת אנחנו סגורים לשבת? אנחנו סגורים בשבת, את מתכוונת'. 'מה זאת אומרת סגורים בשבת? אני כבר לפני שלושה חודשים שילמתי הכל, טיול לשבת, יום הולדת 80 של אבא שלי, אספתי את המשפחה מכל קצוות הארץ'. אני פותח את היומן, ואני אומר – וואי, קיבלנו החלטה, אבל היו דברים משוריינים מראש, מה אני עושה? "בחור בשם שלום לוי קישר אותי עם הרב אורי זוהר ז"ל. אני פונה לרב, ואני אומר לו 'כבוד הרב, יש לי עכשיו משהו, שאני מרגיש שהדת גורמת לי בלב למחלוקת. מה אני עושה? היא הסבירה לי בטלפון כמה אני הולך לפגוע, איזו כמות של אנשים היא הזמינה לכבוד יום ההולדת. תכננו בשבת, כן? אבל הם יהודים... אני הולך לפגוע בכל כך הרבה אנשים, או שאני מחלל את השבת אחרי שיצאתיבהצהרות. והרב אומר לי כך: 'שמעתי את הסיפור,
אני מבין את הניסיון שאתה עומד בו. אני אומר לךדבר אחד ויחיד. כתוב בתורה שלנו, 'אין אדם שומעלי ומפסיד'. הניסיונות הם לפעמים קשים, ועם ישראלעמד בניסיונות האלה, בזכות זה אנחנו קיימים כעם.ניסיתי הכל מהכל. השאלה שלי, האם השבת גדולהמהפגיעה באנשים האלה, הפגיעה האישית? העצבשאתה גורם להם?'. 'כן, ודאי שכן', אני עונה לו. 'עם זה שאני לא פוסק הלכות, אבל דבר פשוט ומוחלט,אפילו שיש כאן פגיעה, וצריך לעשות על זה תשובה,לא יודע איך, אולי לפצות אותם, לא יודע באיזו צורה,אבל אני אומר, ודאי וודאי ששמירת השבת היא מעלהכל. אין ספק'".
"ניפגש בבית משפט""אני מת מפחד מהתשובות האלה. ציפיתי,מהמקום שלי, לאיזה היתר, איזו קומבינה... אין איזהמשהו? אני לא רוצה לפגוע באנשים, אני לא רוצהשילכלכו עלי. אני שומע ביקורות על העסק שלי שהן
רק טובות, ופתאום דבר כזה... בקיצור, התקשרתילאישה הזאת, ואמרתי לה – 'גברת, אני מוכן לעשותעבורכם כל דבר שתרצי, כל דבר. טיול בחינם, עודטיול בחינם, מה שתרצי, רק תבקשי, אני עושה. אני לא רוצה לעבוד בשבת. אל תכריחי אותי לעשות אתהדבר הזה. אין לי כסף לשלם לך אם תתבעי אותי,אני אחרי קורונה. אני מבקש ממך, מהלב שלי, תוותרילי על השבת הזאת'. זה היה ביום שלישי, והיא כעסה ואמרה 'בשום פנים ואופן, אנחנו ניפגש בבית משפט'.
"ביום שישי, בשעה 4 אחה"צ, קצת לפני כניסתשבת, אני מקבל טלפון מהסבא שיש לו יום הולדת, בןה-80 .הוא אומר לי, 'חביבי, אני עכשיו בטעות שמעתיאת הבת שלי עם האחיות שלה, את העצבים בטלפון ומה הן רוצות לעשות ליהודי שרוצה לשמור שבת. אניניצול שואה, ואני ראיתי בעיניים שלי אנשים נרצחיםעל יהדותם, על זה שהם לא היו מוכנים להוריד אתהתפילין מהמצח או מהיד. אין יהודי אחד בעולם שקשור אלי, מהמשפחה שלי, שיפגע בך כי אתה לא רוצה לעבוד בשבת'. וניתק את הטלפון.
"אחר כך חייגה הבת שלו, ואמרה 'הבנתי שאבאשלי דיבר איתך, ואבא שלי גם אמר שאנחנו לא רוציםשום דבר בחינם ולא מתנות, אנחנו הולכים להזיז אתהטיול או ליום ראשון הקרוב או לשישי הבא, אני כבראעדכן אותך. שיהיה שבת שלום ולהתראות'. והלבשלי, אם היה עליו הר של סלעים, כולם התמוססולחצץ קטן קטן שנפל על הרצפה, וזו היתה השבת הכי
טובה שהיתה לי בחיים, ברמה שהרגשתי שניצחנו.ומי זה ניצחנו? זה אני והקב"ה, שאף פעם לא היתהלי ההרגשה הזו, של אני והוא נגד משהו, אני ואתההולכים לנצח את הבעיה שאני נמצא בה. אתה מבין?
פתאום הרגשתי את זה".מרגישים שעשית את כל זה מכל הלב.
"אם מישהו חושב לרגע שהלכתי פה על מהלך כלכלי – כשמסתכלים ופותחים ספרים, אני הלכתי כנגד כל החוקים. קפצתי ראש ללבה, לא למים. אז זה מכל הלב ומכל הנפש, ואת הברכה אנחנו רואים ומרגישים"
תגובות