פרשת במדבר - נקודות לעיון ושאלות

תובנות להרחבה מתוך אור החיים:

ה' מקפיד על הייחוס

לכן אמר על הפסוק "שאו את ראש" לשון נשיאות ורוממות מעלה.

גם באותו היום עם ישראל נקהלו, לומר שהיה להם קל להביא את הייחוס שלהם.

למה הלוויים נמנים כבר מגיל חודש?

מחלוקת אור החיים הקדוש ורש"י למה הלוויים נמנים מבין חודש ומעלה.

רש"י - כי מבין חודש יוצא מכלל נפל.

ועוד תובנה מעניינת - שבט לוי מתקדש כבר מהבטן. וזה בא להם ב'גנים' שהרי יוכבד איך שנולדה בין החומות כבר הייתה במניין בני יעקב.

ואולי יחול פה הכלל כל דבר שיצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו. כמו ששבט לוי מתקדש מהבטן לכן נמנה מגיל צעיר. כך ישראל מתקדשים מגיל עשרים שהם כבר יוצאי צבא.

אור החיים הקדוש - כי מבין חודש הוא יכול להתחלף עם הבכורים. 

לא בהכרח מחלוקת, כי גם בכור נפדה מבין חודש מפני שיצא מכלל נפל. 

למה מניין הלוויים כל כך מעט?

רמב"ן -

 תירוץ א: שהריבוי בא מד העינוי.

תירוץ ב: מטעם כעסו של יעקב אבינו

אור החיים מקשה על שני התירוצים. וצריך לבאר באמת מה סבר הרמב"ן.

אור החיים

תירוץ ג: כי בזמן השיעבוד לא היה מכבודם ללדת בשדות, או שיוולדו ילדים וייזרקו ליאור. ואילו עם ישראל זלזל בעצמו ומסר את נפשו בשביל פריה ורביה.

אברבנאל:

תירוץ ד: כי עם ישראל צריך להיכנס לארץ ולרשת נחלה, וכדי שלא תכלה אותו חית השדה הם צריכים למלא את הארץ ולכובשה. ושבט לוי שאין לו נחלה, לא היה צריך להתרבות בדרך נס. גם אין לו נחלה ואם יהיו רבים לא יהיה להם לחם לאכול.

נלע"ד שתירוצו קשה מכמה בחינות:

1. הלויים מקבלים מעשרות

2. אם שבט לוי נבחר בגלל שלא נפלו בחטא העגל, צריך לומר שנעשו המעשים האלה מראש על ידי הבורא. שידע שהם לא יחטאו ועם ישראל כן. אמנם נכון שלא מחשבותי מחשבותיכם. אבל זו חולשה בתירוץ שלו.

שאלת אור החיים הקדוש על פסוק "כל זכר מבן חודש תפדה" (ג,טו)

למה אין הלויים פודים כמו כן מאז והלאנ את הבכורות? ובהמשך לזה למה רק במדבר בהמת הלויים פדתה את פטרי החמור?

הרי בימינו הבכורים נפדים בחמש שקלים לכהן, וכן השנה בפדיון החמור הולך לכהן. למה כאן הם הלכו ללוויים?

אור החיים השיב: כי אחרי המניין הזה הוקבע שהחיים יהיו שייכים לה'. "והיו לי הלויים". כלומר המניין הוא לא רק אמצעי הוא גם תכלית וקביעה.

הוא לא רק הכנה הוא מהות!

הניסים שהיו בספירה

ספירה של דבר, היא קביעה שלו למשהו טבעי. זה הסכום אין פה יותר. הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, כי היא מכניסה בתוכו את הדבר הנסתר המוסיף על מה שספור ומנוי ונראה לעין.

בספירת ישראל במדבר המפרשים מתקשים כיצד המניין עכשיו תואם בדיוק למניין שהיה בספר שמות. שתי ספירות תוך תשעה חודשים. והמניין אותו מניין. וכי אי אפשר שימות אחד מהם?

כמו כן, שהלויים היו בספירה. הראשונה ואילו כאן הם לא נכללים בתוך ספירת עם ישראל כולו. ובכל זאת יצא אותו מספר.

מכאן אמר אור החיים הקדוש שהיה נס:

עם ישראל התווסף בדיוק מה שירד ממניין הלויים

נס נוסף אמר אור החיים - שכל מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היו יוצאי צבא, לא היו כאלה עם בעיות ברכיים ובעיות גב, או פרופיל פחות מ97. וגם זה נס.

מה שנלמד שספירת ישראל במדבר איננה ספירת כמות, אלא ספירה של מעל הטבע. מניין כמות שגם משאיר פער ומקום לסמוי מן העין להצטרף למנוי וספור.