תורה - תחילתה יגיעה וסופה מתנה

הקדמת הרב משאש לתבואות שמש אבן העזר? ז"ל

עוד זאת סגולה נפלאה יש בלימוד התורה, שאחר שהיגיעה בה ומסירות הנפש, אדם מוצא יותר הרבה ממה שיגע, וזה ראינו בחוש שבעבור זמן מה, אדם מביט במה שחידש בתורה ובהלכה, ומתפלא כיצד הגיע לזה מה שהוא יותר מכוחו, ואין זה אלא שסייעתו דשמיא. וזה יגעת ומצאת האמן, והם דברים סותרים, דמציאה באה בלא יגיעה, אלא הכוונה אם יגעת ומצאת יותר ממה שיגעת האמן שכן צריך להיות, כי יש שם חלק אלוה ממעל...

רבותינו אמרו במסכת אבות:
"יגעת ומצאת – תאמין."

ולכאורה, דברי המשנה מעוררים תמיהה:
מהי מציאה? דבר הבא בהיסח הדעת, בלי חיפוש מכוון. אם כן, איך ייתכן לומר "יגעת – ומצאת"? אם אדם ייגע, עליו למצוא כתוצאה ממעשיו, לא "למצוא" כמו מי שנתקל במציאה מקרית. ולעיתים – אדם מתייגע ואינו מוצא.

אלא, מסביר הרב משאש בהקדמתו לספר תבואות שמש, שאין הכוונה ש"מצא" בדיוק את מה שעמל עליו, אלא שמצא הרבה יותר ממה שציפה. התוצאה לא תמיד שקולה למאמץ – לפעמים היא מפתיעה בעומקה וברוחה. אז, דווקא אז – תאמין.
תאמין שיש כאן ברכה אלוקית. יש כאן "חלק אלוה ממעל", סיוע מלמעלה.

התורה – מתנה מהשמים

וזהו שאמרו על התורה שהיא מתנה:
"וממדבר מתנה" – אם אדם עושה את עצמו כמדבר, כאיסקופה הנדרסת, זוכה שהתורה תינתן לו במתנה.

לא בשכר יגיעתו בלבד, אלא מעבר למה שמגיע לו.
זו מתנת חינם. אור אלוקי שהאדם זוכה בו בזכות ענוותו ומסירותו לתורה.

סוד העובר ולימוד התורה

הרב משאש מביא עוד יסוד גדול מהגמרא בנידה (דף ל עמוד ב):
"נר דלוק על ראשו, וצופה מסוף העולם ועד סופו, ומלמדים אותו כל התורה כולה."
ולבסוף – מלאך סוטר על פיו, והוא שוכח הכול.

שואל הרב:
איך לומד העובר? הרי אין לו מורה? אין שם ישיבה?
ולמה מלמדים אותו אם ישכח הכול עם צאתו לאוויר העולם?

ומבאר דבר עמוק: אין הכוונה ללימוד חיצוני, אלא שהקב"ה נוטע בעובר את היכולת הפנימית לדעת את כל התורה כולה.
הפוטנציאל כבר קיים. הנשמה כבר רוויה בתורה.
"כי קרוב אליך הדבר מאוד – בפיך ובלבבך לעשותו."

אבל – עם היציאה לאוויר העולם, "מלאך הטבע" בא ומושך אותו אל יופי הבריאה, אל העולם החומרי, ושוכח האדם את מה שהיה לו.

המאבק על התורה – וההבטחה

וכאן המבחן:
מי שמצליח להתגבר על אותו מלאך – ללמוד למרות הפיתויים, להשיב את התורה שהייתה טבועה בו – עליו נאמר:
"אשרי מי שעמלו בתורה."

ועל כך דרשו חז"ל:
"פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואני אפתח לכם כפתחו של אולם."

כלומר, האדם צריך להביע רצון פנימי, אפילו קטן. והקב"ה – הוא יפתח את הדרך.
כל הצלחת האדם בתורה נובעת מעזרו הגדול יתברך:

• הן מצד שהכין מראש את נפש האדם לדעת את כל התורה,

• והן מצד שאם האדם רק פותח פתח קטן – הקב"ה מרחיב לו פתח ענק.

סיום – אחריות האדם

לסיכום:
יגיעה בתורה אינה רק מאמץ שכלי. היא ביטוי של אמונה.
אמונה שבסיוע אלוקי – אפשר למצוא יותר ממה שחיפשנו.
אבל תנאי לכך – שיהיה רצון כן, מסירות נפש, והכרת ערכה של התורה כמתנת אלוקים.

ואשרי מי שמתחיל בפתחו של מחט – וזוכה לאור הגדול שבפתחו של אולם.