פרשת בהר - "וקראתם דרור" כוחן של החלטות ציבוריות

ייחודיותה של מצוות היובל

פרשת השבוע מתארת מצווה נדירה, כל כך נדירה שאפילו אין לנו תי֫עוד על קיומה אי פעם. (מתוך דברי חז"ל והראשונים משתמע שנהגה לפני שגלו בני ראובן ובני גד, אך לא מתואר לנו אף פעם בצורה היסטורית סיפור על קיום היובל).

ההשלכות המינימליות לקיומה הן: העם נמצא בארץ ישראל, ולא רק שהעם נמצא אלא. גם שרוב יושביה עליה.
יתר על כן, נדרש מוסד של בית דין המורכב מכל הקשת של חכמי ישראל שיספרו את שנות היובל.
ממש "הלכתא למשיחא", הלכה לימות המשיח.

ייתכן שלחלקנו המצווה כה רחוקה שלא ברור מדוע שנתאווה שהיא תגיע אלינו.
ננסה לקרב את המצווה הזו לליבנו. גם כדי לגעת בטעם המצווה, וגם מפני שיש למצווה זו ולחג השבועות שבפתח דברים שווים.

הדיוק בפסוקים

התורה שלוש פעמים מדגישה בפנינו ששנה זו נקראת "יובל"
יובל היא תהיה לכם ושבתם...  יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם... כי יובל היא קודש תהיה לכם...
הדגשה זו באה לומר שהלכותיה של השנה, מבטאות את מהות השם "יובל".

מהות השם יובל

במהות השם "יובל", באמת נחלקו הראשונים. לדעת הרמב"ן השם יובל מגיע מתוך הפעולה של השבתם של העבדים והקרקעות לבעליהם, הם מובלים חזרה למקומם.
לעומתו רש"י מקשר את שם השנה לפעולה הנעשית בתחילת שנת היובל "והעברתם שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש..." והשופר קרוי "יובל". המאורע שרש"י מפנה אליו בו השופר מכונה יובל הוא מתן תורה! ויש פה קשר נוסף בין השמיטה להר סיני מלבד הכותרת של הפרשה "בהר סיני".

אמנם, הרמב"ן ועוד פרשנים באמת מקשים על רש"י - וכי משום שהשופר קרוי יובל, כל השנה כולה תיקרא יובל? והתורה תשוב ותדגיש "יובל היא" לומר לנו שזה משהו מהותי. מה כל כך משמעותי בתקיעה השופר שקורית ביום הכיפורים של שנת היובל? 

הכרזה ציבורית

ובכן, נראה ששחרור מקרקעות ושחרור מעבדים היא לא פעולה רגילה. אנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים לשחרר הרגלים שרכשנו עם השנים. לעיתים וויכוחים בין בני אדם יכולים להימשך גם עשרות שנים באותם סבבים והדעות של האנשים נשארות אותן דעות! קשה לשחרר. 

אז מדוע שאנשים ירצו לשחרר את העבדים שלהם? מדוע שיסכימו להחזיר את הבתים שרכשו והשקיעו בהם?

התשובה לכך היא, החלטה ציבורית משותפת. הכרזה על רגע ומועד אחד שבו הכל פוקע בבת אחת - "פוף!"

כדי לקרב את הדבר אל ימינו, נדמה את זה לאירוע שבו מכריזים בכל קבוצות הוואצאפ והתקשורת על הכנסת השבת עשרים דקות יותר מוקדם מהרגיל. ככה, כהחלטה ציבורית כדי להביא לרפואתו של אדם גדול וחשוב, או כדי להתחזק כציבור. או לדוגמא כל הציבור מחליט על יום אחד שבו מקפידים לא לומר לשון הרע.

ההחלטה המשותפת הזו היא עוצמתית. יש בה יכולת לתת כוח לתיקון ציבורי, לעורר השראה גדולה. ממש תיקון עולם.

אך כדי להגיע למצב כזה צריך מוסד מסודר - בית דין. שיודע לעבוד כצוות, שיודע לתת הוראות לציבור. זה ממש הלכה לימים של תיקון עולם.

מה עניין יובל להר סיני?

אם נאמץ את כיוון ההבנה הזה, נוכל לומר שמעבר לכך שהשופר בהר סיני קרוי "יובל", יש ביניהם קשר עמוק יותר: בשניהם נדרשת החלטה ציבורית קולקטיבית. במתן תורה, הקב"ה לא כפה את התורה על עם ישראל בלי שיתוף – הוא שלח את משה להיוועץ בעם, ורק לאחר שענו פה אחד "נעשה ונשמע", ניתנה התורה. זה היה רגע של התמסרות מלאה, של תיקון עולם מתוך בחירה ורצון.
גם ביובל, השופר אינו רק תקיעה – הוא הכרזה ציבורית דרמטית, קול שמבשר על שחרור, על התחלה חדשה, על ביטול מערכות של כוח ושל שליטה לטובת שוויון, חירות ואמון הדדי. רק עם שמסוגל לעמוד כאיש אחד בלב אחד, לומר "נעשה ונשמע", יכול גם לקיים יובל אמיתי – שחרור שמתחיל מהלב ונוגע בחברה כולה.

ולסיום

עומדים אנחנו לקראת חג שבועות. וכל שנה מחדש אנחנו עומדים בפתיחת ההיכל בחג השבועות ואומרים לריבונו של עולם "והריני מקבלים עלינו בשמחה ובאהבה מחדש את התורה כאילו ניתנה עכשיו - נעשה ונשמע"

מי ייתן ונזכה כולנו לחוות את חג השבועות מתוך בחירה מחודשת בקבלת התורה – מתוך שמחה, אהבה ואחריות משותפת.
יהי רצון שנזכה לחזור ולשמוע קול שופר של יובל — קול של חירות, של תיקון עולם מלא בהחלטות ציבורית שמביאות גאולה וברכה לעולם.