תָּנוּ
רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ
יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא
שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ:
עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?
אָמַר
לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה
מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר, וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם
לְמָקוֹם. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי
רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם
שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי
עִם אֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ
שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמָה בִּמְקוֹם
חִיּוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה
וְכַמָּה. אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה,
שֶׁכָּתוּב בָּהּ: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דברים
ל':כ'), כָּךְ, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה – עַל אַחַת כַּמָּה
וְכַמָּה!
אָמְרוּ:
לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ
בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוּס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ.
אָמַר לוֹ: פַּפּוּס, מִי הֲבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לֵיהּ: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי
עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אוֹי לוֹ לְפַפּוּס שֶׁנִּתְפַּס
עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים.
נשאלת
השאלה:
האם
השועל באמת היה כל כך טיפש? בהרבה משלי שועלים של ר' מאיר, השועל מציע באמת הצעות
חכמות, אבל כאן – איך חשב השועל בכלל שהדגים יצאו מהמים?
בסיפור
שלפנינו מובן שהדגים אומרים לשועל "אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות",
אמנם הבן איש חי בספרו בן יהוידע מביא גירסה ממנה נשמע שר' עקיבא אמר על פפוס
"אתה הוא שאומרים עליך חכם אתה, אי אתה אלא טפש". ומבאר הרב שפפוס בעברו
היה תלמיד חכם אלא שפרש. נראה שגירסה זו ופירושה נותנים ביאור נפלא לשאלה ששאלנו
וממילא למדרש כולו.
פפוס,
השועל בעצם מנסה לשכנע את הדגים – הרי במים ממילא מסוכן לכם, בואו תצאו אלי אני
אדאג לכם לחיים טובים מחוץ למים ולא יהיה לכם פה אויבים. כלומר, נסדר את זה
שתצליחו לחיות גם ביבשה.
ובנמשל:
פפוס אומר לר' עקיבא – הרי כשאתה לומד תורה אתה מסתכן. בוא תראה, תהיה כמוני ולא
תיקח סיכונים בחיים. ור' עקיבא מסביר לפפוס – ההצעה שלך היא במשל כמו דגים שיוצאים
ליבשה, גם אם הם יוכלו לחיות מעט זמן שם ובלי אויבים הם איבדו את מקום חיותם.
כלומר, מוטב את חיי התורה ולדעת שירדפו אותך האויבים, מאשר לעזוב את התורה את מקור
החיות ולכאורה לא להיות חשוף לאויב ברור, אבל האויב הוא יבשה – זה מוות בגסיסה
איטית. זה חיסול כולל לכל הדגים.
מי
שחי בתורה, יודע שהוא במקום חיותו, ויודע גם לזהות את האויבים שלו. אבל מי שחי
ביבשה, שמתנתק מהתורה ומצוותיה לא שם לב אבל לאט לאט מתחיל לגסוס, הוא מתפתה אחר
תרבות העולם הזה ולמעשה עוזב מקור מים חיים את ה'.
וכך
היה לאורך כל הדורות בעם – מי שהתפתה אחר התרבות החיצונית, מבלי משים עזב מקום מים
חיים, והלך וגסס באופן רוחני. אך מי שנשאר עם המים עם התורה ומצוותיה, תפיסת
האמונה של התורה אמנם היה חשוף לאויבים וצרים אבל ידע שהוא נמצא במקום חיותו.
בכל
דור יש תפיסות שחודרות אל החברה, ומי שלא שם לב מתפתה אליהם ועוזב את תורת ה'. הוא
מתנתק ממקום החיות ומתחיל בתהליך גסיסה. כך למשל, בדור שלנו, התפיסה שאומרת:
"כל אחד יעשה מה שטוב לו", "חיה ותן לחיות" זוהי תפיסה
חיצונית לתורה. בתורה יש את המושג ערבות הדדית, יש לנו כלל ישראל לדאוג לו ואין
לנו אפשרות לפספס ולוותר על יהודי שבחר להתרחק.
כמשל
ודוגמא למקום החיות למרות הסכנות, נשתמש בסיפור על נתן שרנסקי כשהעמידוהו לדין.
השופט הסובייטי גזר עליו 13 שנות מאסר, ובנאום שנשא שרנסקי לאחר גזר הדין אמר
לשופט:
"אתה
אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך
ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך
דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי,
היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך
השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך.
רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.
אפשר
לחיות חיים פיזיים – גופניים, אבל להיות מנותק ממקום החיות, מה'. אבל מיש מחובר
למקום החיות, שמבקש ורוצה ושואף להיות מחובר לתורה ומצוותיה על אף הקשיים המעיקים
עליה, ואולי דווקא בגלל אותם קשיים, זה מה שמחבר את האדם למקור החיות.
תגובות