*מפני החשד*
יש פעמים בחיים בהם עולה ההתלבטות האם לעשות מעשה כלשהו, כאשר הסיבה להימנעות מאותו דבר היא מחשש "מה יאמרו עלי?" או "מה אחרים יחשבו?"
*האם באמת צריך להתייחס לזה? אולי נכון יותר לומר לעצמנו: "אני יודע שאני פועל כשורה, ולא אכפת לי מה מדברים מאחורי הגב".*
לאור החיים הקדוש, יש תשובה לזה מתוך הפרשה.
בתחילת הפרשה פרעה מצווה את המיילדות להבחין על האבניים אם הנולד הוא בן או בת, ולהמית את הבנים.
על המיילדות נאמר: _"ותיראן המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים."_
*בפסוק הזה ישנה כפילות: אם נאמר שהן לא עשו כדבר פרעה, ברור שהן החיו את הילדים! מדוע התורה טורחת לציין זאת שוב?*
_חז"ל_ למדו מכך שהמיילדות לא הסתפקו בכך שלא המיתו את הילדים, אלא גם דאגו להם למים ולמזון.
שואל _אור החיים הקדוש:_ *מדוע דווקא כעת, לאחר גזירת פרעה, הן נתנו מים ומזון?* הרי קודם לכן לא מצאנו שעשו זאת!
והוא משיב: באמת לא היה בכך צורך עד כה. אך מרגע שיצאה גזירת פרעה, עלול היה להיווצר חשד כלפי המיילדות במקרה בו הוולד ימות מוות טבעי בלידה. שאולי הן גרמו לכך בגלל ציווי פרעה.
כדי להימנע מחשד זה, פעלו המיילדות לפנים משורת הדין ודאגו למים ומזון ליולדות.
ולכאורה, מדוע היה אכפת להן ממה שיחשבו או יאמרו עליהן? הרי הן יודעות בעצמן שלא הן פגעו בתינוק!
התשובה היא שמידת החסידות מחייבת להשתדל להימנע מכל חשד, אפילו כזה שאינו מוצדק. זוהי דרגה של יראת ה' – "ותיראן המיילדות את האלוקים" דאגה לצאת ידי שמים אך גם ידי אדם.
תגובות