פרשת וישב פותחת בפנינו את הסיפור המורכב והארוך ביותר בתנך כולו.
סכסוך משפחתי כואב שבו מעורבים כולם.
סופו של הסיפור בפרשה ידוע - האחים כמעט והורגים במו ידם את יוסף, תוך כדי ההחלטה חלקם כבר נרתעים לאחור ומנסים להציל את יוסף בדרכים אחרות. ראובן 'משקר' לאחים ומציע לזרוק אותו לבור ולא להרוג אותו, ויהודה אומר גם ככה בבור הוא ימות, בואו נמכור אותו וככה החלום שלו יתהפך עליו. במקום להיות מלך הוא יהיה עבד.
אבל איך האחים הגיעו לכזה דבר?
ניגש לתחילת הסיפור. בתחילת הדברים יש גורמים שונים שמובילים למתח והפילוג: ראשית - יוסף מביא את דיבתם רעה של האחים אל אביהם יעקב. לדעתי, אין הכוונה שיוסף התכוון באמת לפגוע באחים, אלא שהוא ראה באחים פגם שאבא שלהם כמחנך היה אמור להתערב, אחרת הוא היה מוציא את דיבתם לא אל אביהם אלא אל כולם. מזה שהכתוב מדייק "אל אביהם", אני מבין שיוסף התכוון לתועלת. ובכל זאת, זה גרם לאחים להתרחק ממנו.
שנית - יעקב משדר אהבה ייחודית ליוסף בנו. אהבה יותר משאר האחים וזה מוביל לקנאה.
שלישית - יוסף חולם חלום ומספר לאחים. גם בלי תוכן החלום כתוב שהאחים שונאים את זה שיוסף מספר להם את החלום. אני מניח, שחלום שיוסף חולם מרגש מאוד את יוסף. כמו שנראה אחר כך אצל פרעה "ותפעם רוחו", ואצל השרים בכלא "והנם זועפים". החלום מסעיר אותו ובסערת רוח הוא רוצה לספר לאחים. ולכן, האחים נבהלים מזה עוד לפני תוכן החלום, הם כנראה מבינים שהולך להיות בחלום הזה משהו שאינו לטובתם.
ומכאן לקרע הראשון - "ולא יכלו דברו לשלום"
רש"י כותב: מתוך גנותם מספר שבחם שלא דיברו אחד בפה ואחד בלב. לא לדבר לשלום זוהי גנות, אבל גנות גדולה זה לא לדבר לשלום.
והפתרון? חתירה למגע
בצבא שלנו מלמדים לוחמים - אם תרצה להגיע לתוצאה אידאלית תחתור למגע. לא לשמור בבטן, אתה לא יכול לדבר עם מישהו גם אל תשדר לו אחד בפה ואחד בלב. שלח לו בנאדם שיגיד לו "שמע פלוני כועס עליך, הוא שומר עליך בלב".
אבל זה עדיין לא מה שיוביל את האחים להיות מוכנים להרוג את אחיהם במו ידם.
מה כן מוביל לזה?
השלב הבא - הדימיון והפחד
לאחר שהאחים שומעים את החלום הם אומרים ליוסף "המלוך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו?..." האחים מפחדים. והפחד מעורר דימיון. ממה האחים מפחדים? האחים רואים שאצל אברהם אבינו אחד הבנים נדחה, אצל יצחק אחד נדחה. וכעת אביהם אוהב את יוסף ואם כן הם הולכים להידחות. ולכן הם נלחמים ביוסף עד חורמה, הם דנים אותו בדין רודף.
כשאדם פועל עם דימיון הוא מוכן ללכת לצעדים חריפים ביותר. צעדים שלא מותאמים לסיטואציה. רגע, בדקת האם מה שאתה מדמיין באמת קרה? האם אתה משלים את התמונה בכיוון הנכון?
הדימיון, מוביל את האדם לומר - אני אראה לו מזה. "נראה מה יהיו חלומותיו", לצאת למאבק. אבל כמו שאמרנו בפרשה הקודמת מי שיוצא למאבק מתלכלך "ויאבק איש עימו - שהעלו אבק ברגליהם". ולכן השכינה עונה כנגדם "נראה דבר מי יקרה שלי או שלכם".
תגובות