לקראת סוף פרשת ויצא אנו מוצאים את יעקב תוקף את חמיו לבן במילים קשות מאוד:
(לח) זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי׃
(לט) טְרֵפָה֙ לֹא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה׃
(מ) הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃
(מא) זֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֮ בְּבֵיתֶ֒ךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים׃
עשרים שנה לבן בבית יעקב, ורק עכשיו אנחנו רואים שיעקב מתרעם על לבן. מה קרה עד עכשיו? למה יעקב שתק?
אפשר לתת לזה שתי תשובות:
1. כל התכלית של יעקב בהגעתו לחרן הייתה להקים 12 שבטי י"ה ובפרט להביא את יוסף הצדיק. ומרגע שנולד הוא כבר השלים את השליחות שלו. כל עוד יוסף לא נולד לא היה ליעקב כוח לעמוד בפני לבן. רש"י מביא שכאשר יוסף נולד, יעקב יכול לעמוד בפני עשיו. ולכן הוא מבקש ללכת, אבל אפשר גם לומר שיעקב יכול לעמוד כעת גם בפני לבן. ברגע שהוא בורח מלבן אין לו פחד יותר לעמוד ולומר ללבן כל מה שיש לו בפנים.
2. עד עכשיו יעקב לימד זכות על חמיו לבן. למרות שידע יעקב שלבן מרמה אותו שוב ושוב, אבל בכל מקרה לבן הראה לו פנים שוחקות, אז יעקב לימד עליו זכות. אפילו כשרימה אותו בבנותיו, לבן תירץ את עצמו ואמר שזה תלוי בערכים הקשורים למנהג המקום. אז יעקב קיבל
אבל מרגע שלבן שינה את פניו, יעקב הבין שכל השנים הללו לבן באמת התחכם איתו ולא עשה את הדברים ביושרה ומתוך ערכים.
וכך מופיע בפסוק ה: רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃
שני התירוצים האלה, הם שני דרכי התמודדות בחיים:
הדרך הראשונה אומרת - יש מצבים בהם עדיף שתהיה חכם ואל תהיה צודק. עדיף לשתוק, לא לעורר מהומות. כשיגיע הזמן תוכל לעמוד על שלך.
הדרך השניה אומרת - תלמד זכות, לימוד זכות עצמו משפיע על האדם השני להיות טוב לגלות את הטוב שבו.
בהקשר של לימוד זכות מספרת הגמרא:
שבת קכז,ב
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַדָּן חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת.
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בְּדָרוֹם שָׁלוֹש שָׁנִים.
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וּבְנִי.
אָמַר לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת.
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פֵּרוֹת.
אָמַר לוֹ: אֵין לִי.
– תֵּן לִי קַרְקַע.
– אֵין לִי.
– תֵּן לִי בְּהֵמָה.
– אֵין לִי.
– תֵּן לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת.
– אֵין לִי.
הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.
לְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל בַּעַל הַבַּיִת שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ וְעִמּוֹ מַשׂאוֹי שְׁלוֹשָה חֲמוֹרִים,
אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ.
אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "תֵּן לִי שָׂכָר", וְאָמַרְתִּי: "אֵין לִי מָעוֹת" – בְּמָה חֲשַׁדְתַּנִי?
- אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא פְּרַקְמַטְיָא בְּזוֹל נִזְדַּמְּנָה לְךָ וְלָקַחְתָּ בָּהֶן.
- בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "תֵּן לִי בְּהֵמָה", וְאָמַרְתִּי: "אֵין לִי בְּהֵמָה" – בְּמָה חֲשַׁדְתָּנִי?
- אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מֻשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים.
- בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "תֵּן לִי קַרְקַע", וְאָמַרְתִּי לְךָ: "אֵין לִי קַרְקַע" – בְּמָה חֲשַׁדְתַּנִי?
- אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא מֻחְכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים.
- וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: "אֵין לִי פֵּרוֹת" – בְּמָה חֲשַׁדְתַּנִי?
- אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא אֵינָם מְעֻשָּׂרִים.
- וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: "אֵין לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת" – בְּמָה חֲשַׁדְתַּנִי?
- אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא הִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לַשָּׁמַיִם.
אָמַר לוֹ: הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הָיָה. הִדַּרְתִּי כָּל נְכָסַי בִּשְׁבִיל הוּרְקָנוֹס בְּנִי, שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה,
וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי בְּדָרוֹם הִתִּירוּ לִי כָּל נְדָרַי.
וְאַתָּה, כְּשֵׁם שֶׁדַּנְתַּנִי לִזְכוּת כָּךְ הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתְךָ לִזְכוּת.
סיפור זה תמוה מאוד.
האם המעסיק רשלן? שלוש שנים יש אצלו פועל, לא יכולת להתכונן מראש לזמן התשלום? לא יכולת לשריין קצת כסף בצד לאן הלך הכל? וגם אם קרה מה שקרה, לפחות תן הסבר!!
וגם הפועל, האם הוא רכרוכי? למה הוא לא עומד על שלו?
נראה, שהמדרש בא לומר את דרך החסידות הראויה - ללמד זכות כשבאמת יש סיבה ללמד זכות זה חובה. אבל למצוא ולהפך בזכותו של אדם גם כשכמעט ולא נראה שום סיכוי למצוא לו זכות, זוהי דרך חסידות. וגם היא ראויה וחשובה.
תגובות