פרשת חיי שרה - מערת המכפלה ויחסינו לגויים

 שלושה סיפורים לאורך הדורות על מערת המכפלה, שלושתם מונים בפנינו צורות שונות להתייחסות לגויים:

אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה - יחסי התחכמות

סיפור קניית מערת המכפלה נקרא בציבור גם בשבת במנחה, שני וחמישי של פרשת חיי שרה. יש לנו שתי מסורות לעצירה של העולים השונים:

המסורת האחת עוצרת במילים "לאמר לו" פעמיים זה מופיע בפרשה - לכאורה עצירה באמצע משפט. מדוע זה ככה?

אמנם תקוע, אבל המסורת השניה לא בהרבה יותר טובה. במסורת השנייה עוצרים במילים "וישתחו אברהם לעם הארץ" חז"ל לא ראו בעין יפה את השתחוויתו של אברהם לבני חת. האם אברהם מתכופף בפני הגויים? 

אמנם אפשר לראות במהלך הפרשה שאברהם אבינו ידע היטב לאן הוא רוצה להגיע. בני חת וגם עפרון רצו לתת לו את החלקה בחינם, אבל אברהם אבינו רואה לטווח ארוך, הוא מזהה את האינטרסים של הצד השני ולא נופל בפח. ההיפך! הוא נותן להם תחושה שהם אדוני הארץ ולכן הוא צריך לקנות מהם את החלקה. הוא למעשה, "מתפתל בדרכים עקלקלות" כדי להשיג את מה שהיה צריך להשיג מהם. הוא משתחווה כטקטיקה ולא כשהתחוויה אמיתית.

ר' אברהם אזולאי והחרב - יחסי כניעה מצד אחד אבל גדלות מצד שני

האגדה מספרת על אירוע שקרה במקום זה לפני כ-400 שנה, בימי המקובל הגדול ר' אברהם אזולאי (בעל "חסד לאברהם"): הפחה- השליט התורכי – הגיע לביקור בחברון, וכשהתכופף לראות את עומק המערה חרבו נפלה פנימה. הוא דרש ממשרתיו להוציאה, אך כל מי שנכנס – מת במקום. הפחה הזועם ציוה על היהודים להעלות את החרב; איש לא העז להתנדב למשימה. רק ר' אברהם אזולאי  התנדב להכנס למערה כדי להוציא את החרב ולבטל את הגזרה מעל יהודי חברון. הוא אמנם נכנס, אך זמן קצר אחרי כן יצאה נשמתו בטהרה, והוא נטמן בבית העלמין העתיק בחברון. היה זה בכ"א חשון ת"ד, בערב שבת פרשת "חיי שרה".

סוד המערה נשאר עלום לאורך דורות רבים; במשך 700 שנה, תחת השלטון המוסלמי, יהודים ונוצרים לא הורשו להכנס אל המבנה כלל, ולא ניתן היה להתקרב אל המערה. (לקוח מהקישור הזה: https://hebron.org.il/history/512) 

שחרור מערת המכפלה - יחסי מרות ושלטון

 במשך 700 שנה, עד למלחמת ששת הימים, שלטו המוסלמים במערת המכפלה.

לאורך התקופה הזו לא אפשרו כניסה ליהודים פנימה, אלא רק עד המדרגה השביעית מחוץ למבנה המערה.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים שלח הרב הראשי דאז - הרב ניסים את הרב מרדכי אליהו לטפל במערת המכפלה, בכותל המערבי ובקבר רחל.
כשהיו במערה, נכנסו לשם החיילים בפעם הראשונה אחרי הקרבות. היו שם חיילים רבים ומפקדים בכירים, ביניהם יצחק רבין בר לב ועוזי נרקיס, שהיה אלוף פיקוד מרכז. היו שם גם כמה רבנים חשובים.
החיילים היו חלקם פצועים, חלקם רעבים ורבים מהם עייפים לאחר כמה ימים של לחימה, וכשראו שטיחים נשכבו וישנו עליהם.
לפתע יצא השייח' של המערה, ששמו ג'עברי, והחל לצעוק על המפקדים והחיילים - "תצאו מהמערה הזאת. אתם לא מכבדים אותה. אנחנו המוסלמים, כשבאים לכאן, רוחצים את הידיים חמש פעמים. מורידים את הנעליים ומכבדים את המקום. אתם לא מכבדים את המערה הזאת בכלל. ישנים פה ואוכלים פה, ועולים על השטיחים עם הנעליים המלוכלכות שלכם. אין לכם כבוד למקום הקדוש הזה, צאו החוצה!!".
לכאורה הוא צדק.
כולם שתקו, חוץ מאחד.

הרב מרדכי אליהו, שהבין את השפה הערבית כמו שהבינו שם כמעט כל המפקדים הבכירים, ניגש אליו ואמר לו:
"תקשיב יא-שייח'. אתה יודע שאם יבוא משרת לפני המלך עם בגדים מלוכלכים, ויגיש לו אוכל עם מגש מלוכלך לפני כל השרים ועבדי המלך, אחת דתו להמית.
אבל אם הבן של המלך, שלא היה בבית אבא ואמא הרבה שנים, ואבא שלו דאג לו ואמא שלו בכתה עליו בלילות - אם הבן הזה יבוא אחרי עשרים שנה של נדודים בלי להזמין תור, יבוא עם בגדים קרועים ומאובקים, ייכנס לאמצע ישיבת השרים ויאמר: אבא, חזרתי!! יבוא לאמא שלו ויאמר לה: הנה אני, אמא, חזרתי הביתה!! - אבא ואמא שלו יחבקו אותו בכל לב, עם הבגדים הקרועים והמאובקים. זה הבן שלהם.
תקשיב, יא שייח'!! אברהם זה אבא שלנו. שרה זאת אמא שלנו. אנחנו מתנהגים פה כמו בבית. אתם בני אל-פטמה, בני השפחה, בני הגר. אתם מתנהגים כמו שראוי למשרת להתנהג, אנחנו מתנהגים כמו שראוי לבנים להתנהג!!".

השייח' של המערה האדים כולו מבושה. גם סתמו את פיו וגם קראו לו 'איבן-אל-פטמה' - בן השפחה. הוא נעלב, הסתובב על מקומו וחזר לחדרו בכעס גדול.
אותם קצינים בכירים שהיו שם פנו לרב מיד ואמרו לו - "מה עשית? אנחנו רוצים דו-קיום עם הערבים בשלום. למה הרגזת אותו?". אמר להם הרב: "צריך לומר להם את האמת. רק כך הם מבינים!".
כך נמשך הוויכוח כמה דקות, עד שהדלת של השייח' נפתחה.
הוא יצא מחדרו כפוף כולו, ניגש לרב ואמר לו בחנופה: "יא חכם, יא סידי, בבקשה. סליחה".
הרב לא פנה אליו ולא ענה לו.
הוא רק פנה אל אותם מפקדים בכירים ואמר להם: "אתם רואים איזו שפה הם מבינים? אני גדלתי ביניהם מאז היותי ילד בעיר העתיקה בירושלים. תאמר את האמת והם יבינו".

(ע"פ הספר "אביהם של ישראל" על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, חלק ב').

סיכום אקטואלי

אנו נמצאים בימים אלה במאורעות היסטוריים ללא ספק - האו"ם יוצא נגד מדינת ישראל והעומדים בראשה. כלל המערכת הפוליטית על כל יריביה תקפו בשצף קצף את החלטת בית המשפט המוטה של האו"ם לשלוח צווי מעצר לראש הממשלה ושר הביטחון. 

כנגד הרשע והשקר שעולם המשפט השקרי הזה מייצג, אנחנו בני ישראל עומדים ואומרים - לעם ישראל יש אמת אחת ברורה. והיא תנצח מעל לכל ספק, אם נצטרך להתפתל בדרכיהם, אם נצטרך להיכנע ולהאמין באמונה שלימה שה' יגדל אותנו מעליהם, ואם לא נהסס וגם נאמר את האמת שלנו בגאון. איננו חוששים מהם, עם ישראל ינצח וכל אויבינו ואלה שפגעו בנו יתרסקו ולא יצליחו לעמוד עוד. ולחילופין, אומות העולם שעמדו לצידנו ה' ישלם שכרם. ויקויים בנו הכתוב "ושילומת רשעים תראה".